חכמה באמת

טוב להרגיל את עצמו להכרה שנסמך על הש”י לגמרי, והיינו שאין לו שום סמיכה, שום יציבות כלל. רק שהקב”ה מקיים ומחי’ אותו, וכל מה שהוא רוצה ושהוא צריך לעשות, הוא זקוק כליל לסמיכת ותמיכת הש”י. שאין יכול לעזור לעצמו מאומה, באמת

וצריך לחיות בהכרה זו, ואז יהי’ טוב לו. לחיות בהכרה זו ישחרר אותו לפעול כל דבר במיטב יכולתו. כי אין לו נגיעה בשום דבר, כי מבין שאינו יכול לפעול שום הצלחה מעצמו, כי כולו נסמך על השם יתברך. והיינו שמבין את האמת לאמיתו, והכרה האמת, זה שחרור באמת, ואין לך בן חורין כמוהו

וגם בהכרה זו הוא מחובר למקור החכמה והוא מתנהג בחכמה בכל דרכיו. כי אין לו נגיעות, כנ”ל. וזה עצמו חכמה, כמש”כ והחכמה מאין תמצא (איוב כ”ח:י”ב). שעל ידי שמכיר שהוא עצמו אין ואפס, שאין לו לא כלום, אלא מהקב”ה עצמו כל תקוותו כל רגע, כל דבר, מזה יהי’ חכם, שיתנהג בחכמה. אבל כל שחושב, והיינו שטועה, לחשוב שהוא בעל החכמה, שמחשיב את עצמו כבעל יכולת בשום דבר, אז רחוק מחכמה באמת הוא. ורק יסתבך בכל דבר, בידיעתו ובלא ידיעתו. והבן, בעזה”י

 *

ועצה לקנין מידה זו. הוא בשעת תפילה, בפרט בעמידה. מפקיר את עצמו לרחמי שמים. ולא להתפלל כרגיל בדבר. אלא יקרא המילים לבד, כאילו לא הכרת אותם קודם. ובכל מהותך. שיכניס כל מהותך בתוך התפילה. ימסור את כל עצמך לרחמי שמים

featured image:

בכל דרכיך דעהו

(משלי ג’:ו’) 

In all your ways know Him

(Proverbs 3:6)

Oil on canvas

ציור שמן על קנבס

תשע”ו

80 cm. x 90 cm.