The artworks of David Baruch Wolk

The artworks of David Baruch Wolk

posted in: Blog | 0

 The artworks of David Baruch Wolk:

The artist’s pencil drawings seem to depict fragments of words descending into this chaotic world. He infers a deep mystery in the Hebrew letters by breaking them up into almost indecipherable components.

Words are hard to make out visually, as an indication that understanding what is written requires great effort. The similarity in the layout of these drawings seems to me his efforts in finding a suitable medium of expressing his ideas, much as I showed you how many versions I have in forming one that will have maximum clarity for the viewer. His drawings and mastery over the capability of his pencil medium show great sensitivity, as does his use of color. The layout seems to indicate an expansiveness and limitless of the upper spheres, as opposed to the compact space below. This is emphasized by the incomplete outlining of the upper “forms” with almost no color, against the very strong, binding colors in the indeterminate mass below. The result is an impression of an infinite inflow from infinite space into a mass trying to find shape and fit all in influx into a very finite space. I find these drawings disturbingly amorphous – which actually accentuates the tension between contact between a spiritual and physical domain, very likely intended by the artist. The complete lack of spacial depth opposed to an almost flat coloured surface seems to indicate the difficulty of concretizing abstract ideas in a physical world.

His paintings show a mastery over his use of color. Here one sees a definite background and foreground, even though skillfully mingled. The composition is also loose and free, but a more definite geometry underlies the layout. Again, the intermingling of the color of the words and letters creates a tension between their form – necessarily physical – and their abstract meaning.

The work is definitely not instant pudding like advertising images! It but requires penetrating thought as well, to enable the viewer to realize the amount of thought the artist put into showing how little we understand of the complexity and range of Hashem’s creation. There is a careful balance between the chaos and confusion of a world without direction, intertwined with the effort to make sense of the evenly placed but unevenly colored words whose meaning is so hard to really grasp and internalize. Enjoyment is dependent on effort, as with learning the Torah which he so subtly depicts.

Please share my thoughts with the artist for his comments.

Shalom u’vracha, …

I want to express my great appreciation to you for the time and energy, for the wisdom and understanding in your letter concerning my artwork. It is (perhaps unfortunately) a rare and precious occurrence to receive a response from someone such as you, and I thank Hashem Yisborach greatly for this.

I feel compelled to respond to many of the points you made, for “such is the way of Torah”. Each of your points merits discussion from many different angles, and at many different levels. Alas, I will only be able to answer in a brief and limited way. Many of the points you discuss are illuminated by previous writings of mine. If you are interested, I suggest that you search the blog on my website: davidbwolk.com.

seem to depict

fragments of words descending into this

chaotic world.

The Holy Torah is the most powerful emanation of Elkut to be found in this world. Hashem Yisborach, constricted His light, as it were, to create all the worlds, and all the worlds are sustained through His emanation. Therefore “all is Elkut and Elkut is all.”(attributed to the Baal Shem Tov HaKadosh, zy”a). Whatever is found in the world is only Hashem, Yisborach, as it were, clothed in garments that can be sustained in this low place. Yet the greatest manifestation of His light in this world is in the Torah that has been revealed into this world by the Prophets and the Sages. One can find Hashem everywhere, connect to Hashem through everything, serve Hashem through everything, yet the most direct learning of Hashem’s wisdom is through the Torah that He revealed here, for the Torah is the source and root of all other emanations, of all the Creation, as it states in the Zohar: Hashem looked into the Torah and created the world.(Trumah 161a)

Artwork, for me, is like a photograph or map of one’s internal experience of reality. For example, if one is learning Torah, so, from the outside we see a man sitting with a sefer, etc. We can see the Torah that he has learned, how it is written exactly in the sefer, and we see him. Does this mean that the Torah as written has been absorbed into the person; that if we were to see inside the person’s mind and heart we would see a copy of what is written in the sefer inside the man?

Rather a person is like a vessel, with his particular shape and character. The Torah that a person absorbs is not exactly the same Torah as it descends from heaven; rather it is absorbed according to the particular qualities of the person. Thus, if we can understand, as Chazal taught, that the Torah above is “black fire written on white fire”, yet when the Torah comes into the man it takes on various shades and colors, depending on who the person is, the quality of his vessel.

The “chaotic world” you describe is exactly this: our world is as yet uncorrected, still an imperfect vessel, this is seen as chaos. This is the inner state of this artist, of the people who I connect with, of this world. Chaos means a lack of order; by way of allusion, this can be called simply: “lack of knowledge.” We are all looking towards reaching the state of: “for the earth shall be full of the knowledge of Hashem as the waters cover the sea.” (Yeshayahu 11:9) The lack of this state of knowledge is the Aspect of Chaos.

“fragments of words”: this describes the Torah as is manifest now, in the artist, in the world as it is now. It is not a complete, clear Torah, rather only fragments. The light of Torah illuminates our lives and experience only partially, intermittently, and incompletely. This is the artwork of the man learning Torah, the photograph of his inner experience and connection to the Torah he is learning. It is artwork of the Jew in Galus, whose knowledge does not yet overtake the chaos.

He infers a deep mystery in

the Hebrew letters by breaking them up

into almost indecipherable components.

There are many secrets implied by the broken letters.

One aspect is in the line of what I wrote above, that it depicts the imperfect understanding of Torah, or the imperfect knowledge of how to use and apply the Torah to correct oneself, one’s life, one’s world.

I have been in very deep study of the meaning of Art in the light of the Torah; one can say that this has been my principal occupation for at least the last 12 years, and my particular niche in Avodas Hashem. Part of my investigations involves the relationship between picture-making and visual form to writing, to letters. Recently I wrote a small piece explaining picture-making as something of an initial stage to forming letters. I attach the piece* for your benefit, although it requires much explanation to be well understood. This explanation I have not yet merited to write (therefore I have not publicized the piece, as I often do.) You will understand what you understand, and when I merit to clarify further, ey”H, I will happily send this to you, if you wish.

Words are hard to make out visually, as an

indication that understanding what is written

requires great effort.

Such an important point. The curses in Parshas Bechukosai start with not “laboring” in Torah. Proper understanding of the Word of Hashem is only possible through true labor, effort, even mesirut nefesh. I needn’t elaborate on the particular challenge that this represents for our generation.

Although a picture has the advantage that it is “an easy read”, for its entirety is grasped in a single moment, and therefore it is greatly accessible to most people; nevertheless, its nature is that it touches on the deepest aspects of being. Therefore it must not remain “simple”, rather reveal much subtlety of thought and layers of meaning; it is something “to read” and “to re-read.”

The similarity in the

layout of these drawings seems to me his

efforts in finding a suitable medium of

expressing his ideas

Artwork in itself can be considered as an “effort in finding a suitable medium of expressing my ideas.” It has been my contention that there is Torah that cannot find expression except in art; that is (on the simple level) there is Torah that transcends the ability to be expressed in the linear fashion of word-after-word. In general, this is the realm of Kabbalah, which is Torah in the World of Thought (Atzilut) in contrast to Torah in the World of Speech (Briah). Art connects intrinsically with the World of Atzilut and Kabbalah, for this is the aspect of seeing (תא חזי) in contrast to the aspect of hearing (תא שמע). Take as witness that the terms used in Kabballah are most often visual terms. Example: right, left, center, above below, etc. [Although it is essential to understand that all terms in Kabbalah are “borrowed”, that they allude to the spiritual reality which cannot be grasped by mortal man, and therefore is described in terms that can be grasped, with the understanding that heaven-forbid to understand them in their physical sense. Nevertheless, the terms are the best terms; therefore it is no accident that the Kabbalah is expressed in visual terms. For the visual is the closest to the spiritual realm. (This is a great subject, which cannot be broached in the scope of this writing.)]

The Kabbalah is the Torah of Holy Names, Torah in microcosm, of letters and vowels, etc. more than the revealed Torah which is principally a Torah of words and sentences. A letter is a picture; one stands on a single letter and moves through its limbs as one’s eye moves around a picture; unlike a word and sentences where one does not stop upon one letter and focus upon it alone, rather always moves from one to the next and the meaning is derived from the connections of one to the next. In focusing on a single letter, the meaning is intrinsic, within the letter itself, only in the connection of the parts one to another, and the parts to the whole, but not in its relationship to something outside itself, to another letter. Thus the study of a single letter relates to the Inner Torah, the Kabbalah. (The vastness of this subject does not allow me to elaborate further here.)

Here, you reveal a further point, that within art-making itself, there is search for suitable form. This is certainly so. There are many aspects to this. I will mention one.

The truth in this world is always seeking a suitable form to express itself. The truth itself cannot be exposed without garment as its light is too great to be received. Thus it must be constricted and re-constricted and clothed in manners which people can receive it, which is amenable to their existing mental capabilities and disposition. Thus the truth can expand their outlook a small measure, step by step.

Therefore the Torah which I wish to express in Art, which is very high and deep, as mentioned above, is like a bird searching for a nest, a Yonah looking for a resting place for its feet. I think this is part of which you see as “efforts of finding a suitable medium…”

The layout seems

to indicate an expansiveness and limitless of

the upper spheres, as opposed to the compact

space below. This is emphasized by the 

incomplete outlining of the upper “forms” with

almost no colour, against the very strong,

binding colours in the indeterminate mass

below. The result is an impression of an

infinite inflow from infinite space into a

mass trying to find shape and fit all in influx

into a very finite space.

The Torah descends from its source of emanation which is infinite until it take decipherable form to the human in this very limited world.

I find these drawings

disturbingly amorphous – which actually

accentuates the tension between contact

between a spiritual and physical domain,

very likely intended by the artist. The complete

lack of spacial depth opposed to an almost flat

coloured surface seems to indicate the difficulty

of concretizing abstract ideas in a physical world.

As mentioned above. The “tension” and difficulty of expressing spiritual reality in physical form is an intrinsic problem which is never overcome. אדם לעמל יולד.

It but requires penetrating thought as well, to enable the viewer to realize

the amount of thought the artist put into showing how little

we understand of the complexity and range of Hashem’s

creation.

I am so happy that you said such a thing. One of the attributes by which the Torah is acquired is “awe”. Awe is the grasp that one is facing that which is entirely beyond him, above and greater than him. As much as it is important Avodah to vigorously seek to increase our knowledge of Torah, it is equal Avodah to be aware of how it is beyond us. We certainly must escape from “human thought” (שכל אנושי) to grasp the divine Torah, yet even “neshamdik thought” (שכל א-קי) is insufficient to grasp Hashem. לית מחשבה תפיסא בך כלל  (Tikkunei Zohar 17a)

Enjoyment is dependent on effort, as with

learning the Torah which he so subtly depicts.

True lasting happiness only comes in grasping the divine. Enjoyment which is connected to matters of this world passes as everything in this world passes, and nothing is gained from it, as Sefer Kohelet expounds at length. But the pleasure of laboring in Torah and in Avodat Hashem is a pleasure of the Neshama and has eternal benefit. Fortunate is one who has learned that true pleasure comes only through effort.

*attachment: שֵׂכֶל הצייר

א

-אני יודע שהאמנות היא גבוה מאוד, ושאתה העמדת יהודי הזה על נקודת האמת דק מן הדק נעלמת מאוד. כל חיי. וכל התלויין בי. על נקודת אמת נעלמת מאוד. והאמנות היא מידה תחתונה. והיא בחינת שברי אותיות. כי התינוק רושם קווים על דף*, אבל לא אותיות שלמות. [*הגה-כוונתי בזה שהרי התינוק גם עושה תמונות, ועדיין לפני שיכול לכתוב. תמונות של תינוק הם כמו אלו של מבוגר, בעיקר אותו ענין, אלא שהמבוגר יש לו יותר כישרון, יכול לאמן ידו בכישרון יותר, על יד שהתאמן בדבר עשיית ציור. ויש לו דעת. אבל בעיקר ציור התינוק וציור המבוגר הוא ענין אחד.]

אבל ודאי הם ביטוים של מחשבות, הרגשים וכו’ שבאים מִשכלו, מכון שבתך, מכון שכון נשמתו. ומחשבה מלובשת באותיות ומילים. אבל תמונה היא כחצי אות, אות שבורה ולא שלמה, לא נגמרה, אלא רק חלק והתחלה של אות. ויתכן לומר שבכל שריטה ושריטה הוא התחלה חדשה, מחשבה חדשה התחלת אות חדשה.

ב

אבל גם יש שממשיכים על שריטה, על ההתחלה הקודמת. ועושים מזה ציור. של דבר ניכר. ניכר לתת-הכרה. או ניכר להכרה יותר נוכחי, יותר חיצוני. (כי נראה לתאר שְהשֵׂכֶל  הוא כמו קליפי הבָצָל. שכבה שכבה, פנימי פנימי, וחיצוני חיצוני.) ויש ציור שהוא שלם קצת, בפנימי, שיש לצייר איזה סיפוק ומנוחה, וישוב הדעת בשלב של שלמות, שהציור הזה על הדף הוא מַרְאָה, ומבטא ציור מקורי שבשׂכלו, בשכבה פנימי. אז הצייר מניח אותו ולא משכלל אותו עוד. אע”פ שלשכבות חיצוניות  של שׂכלו אין לו שלמות כלל. [וסיבה לכך, הוא משום שכיון שהצייר משתייך לציורו בפנימיותו, זה כבר מלא את רצונו בעבודה זו, שלא רצה אלא לבטא איזה רצון פנימי, איזה רעיון ומחשבה בעומק השגתו, ולא הי’ מעוניין שדוקא יצירתו יהי’ ניכר לאחרים, שיהי’ לה גם שלמות בחיצוניותה, כדי שאחרים יכולים להכיר וליהנות ממנה בשלמות. אדרבא, כוונתו דוקא שיישאר התמונה ניכר רק לשכל פנימי. ויש להאריך בביאור זה, ואכ”מ. ועוד חזון למועד אי”ה ית’]

*

ויש ציור שיש לו שלמות בחיצוניות השֵׂכל (כגון  ציור ניכר לעין כל, כמו אילן או בית וכו’), אבל בפנימיות שֵׂכל  הצייר אין לו הכרה בשֵׂכל פנימי. ונראה שהוא כמו מקיף בשכל הפנימי, שהוא גבוה כ”כ שכמעט לא מרגיש אותו. שכן כל דבר חיצוני בעצם הוא גבוה מאוד. שכיון שנתגלה במקום נמוכה כ”כ, להיות ניכר לעין כל בעולה”ז, זה רק כי אורו באמת גבוה מאוד, שיכול להאיר בתוך חושך עב כזה. אבל שֵׂכל הפנימי, דקות הנפש, לא יכול לסבול אור גדול כזה שנתגלה בגסות בעולה”ז. כי הוא מקיף גבוה שכמעט אין לשכל הדק שום מבוא לגשת עליו.

*

ויש אדם שהולך מִשׂריטות שלו ופותח כשרונו לעשות ציורים. והם ודאי גבוהים מאוד. מעומק נשמתו. אבל הוא יהי’ כמו אִלם לבטא דרכו בין חכמי העולם. וחייו מיוחד, כי מיועד לפתיחת ציורים. והיינו להביא מקיפים גדולים בתוך ציור חיצוני שהעולם יכול להתחבר עליו. והם צריכים להיות ניכר לשִׂכלו הפשוט מספיק כדי שהוא יכול להתנהג חיי אנושי סביר לפחות. אבל שיהי’ לו גם חכמה מילולי, לדבר בְשֵׂכל בין חכמי העולם, נדיר זה. כי הוא חי בחיי נשמה מקיף וגבוה מדי בשביל חכמי העולם.

*

ויש אדם שלא משלים שרטוטי תינוקיים שלו בציורים מפותחים אלא משלים אותם באותיות ומילים. והוא יושב בין החכמים.

ג

בני אדם הנ”ל, שבחרו לפתח שרטוטים התינוקיים שלהם להיות ציירים, ולא חכמים בדיבור. יש מהם, והן רובן, שנופלים על ידי בחירה זו, יורדים שחת, רחמ”ל. כי האמנות, כאמור, היא מידה תחתונה. בחינת רגלין. רגלי’ יורדות מוות (משלי ה’:ה’). היינו תחתיתה הם בקליפות.

שהקליפות יש באמנות אחיזה גדולה. כיון שהם שברי אותיות ואינם אותיות שלמות, שיכולים לעלות לפני מלך הק’ כדברי תורה נעימים, נחמדים, ונכספים. אבל שברי אותיות אין להם עלי’ אלא על ידי שְׁשֵׂכֶל הצייר אוחז בדעת קדושה בפנימיות שכלו. אז יכול לצייר בְשֵׂכֶל חיצוני שלו, בחינת מקיפים הארות מנשמתו, ללבוש אותם בציורים חיצוניים. כי על ידי ששכלו בפנימיותו נאחז בשורש בקדושה, בתורה הק’, אז יכול ללבוש שכל זו בציור חיצוני יותר, ולשמור אותו מן הקליפות, מן אחיזת הרע.

אבל עפ”י רוב, (ואצל הגויים כנראה זה כולם ממש) אין שכל בקדושה. ואפי’ כשיש שכל בק’ בפנימי, כגון אצל צייר יהודי, שרצונו וחשקו לציור נובע מהארות שמקבל מנשמתו הק’. מכל מקום אם אין לו תורה ויראה. הוא ייפול בתוך הקליפות ע”י ציורו, שהוא בחינת מקיפין גבוהים שאין שכלו הפנימי יכול לאחוז בהם מספיק. רחמ”ל. והוא נמשך אחרי החיצוניות ויורד בתוך הקליפות עם הציור שלו, רחמ”ל.

*

והמשכיל יבין שזה קורה נמי אצל כל אדם, לא רק ציירים. כי כל אדם הוא צייר. והיינו שהוא מצייר במחשבתו ובשכלו ציורים, בכל השכבות של שכלו, פנימי וחיצוני, כנ”ל. (וכפי פתיחת שכלו מוסיף בכמות ובאיכות בשכבות שכלו, וכו’ ואכמ”ל בזה.) ועפ”י ציורי מחשבתו כך הוא נמשך בחייו. אם יש לו יראה ותורה, אז הוא מתנהג כשורה בעולם והולך אדם כשר. ואם לאו, הוא נמשך אחרי ציוריו החיצוניים שנאחז בהם הקליפות ושם קבורתו, רחמ”ל.

ד

וחזינן שהעיקר שהכל תלוי בו זה היראה והתורה. ושאמנות, באמת, היא מקום מסוכן, כי היא בחינת שבירת כלים, שבירת אותיות הנ”ל, ששם אחיזת הקליפות. ולכן לאדם הפשוט יש לפרוש ממנה. או להיכנס עלי’ רק בתוך הגדרות חזקות מסוימות, במסגרות ברורות. ולא להיכנס לעומק.

אבל מי שיש לו יראה גדולה יכול להיכנס יותר. וטעם בזה כנ”ל, שיש בזה שכל גבוה מאוד. שאמנות היא בחינת חכמה. עולם המחשבה. כנגד עולם האצילות. בחינת תא חזי. בחינת רְאִיָּה, בחינת עין. בחינת שם ע”ב. שהיא גבוה מאוד מאוד. ומי שְׁבַר הכי הוא ותמונת השם יביט (במדבר י”ב:ח’). והיא תורה גבוה מאוד. בחינת תורה של עתיד לבא. בחינת חכמה סתימאה. בחינת עץ החיים. תורת הסוד. לעומת תורת הנגלה, תורת הדיבור. כנגד עולם הבריאה. בחינת תא שמע. תורה של עולם הזה, בחינת ו”ק. בחינת כשר, פסול, טהור, טמא, מותר ואסור, זכה וחייב, בחינת עץ הדעת טוב ורע.

ותורת הסוד, בחינת חכמה וכו’ כנ”ל, כשנתבטא באמנות זה חיבור של עליון עליונים עם תחתי תחתונים, הכי גבוה עם הכי נמוך. ולכן יש אחיזת הקליפות בתוקף עצום. ואין ראוי לרובי דרובי של בנ”א להיכנס בו בעומק, אלא מי שיש לו יראה שלמה כנ”ל.

-ראיתי בס’ יקרא דשבתא פ”י (או ט’) שנגלת התורה כנגד ידים (חג”ת) וסתרי תורה כנגד רגלים (נה”י). ומובן בזה שבמקום הנמוך נסתר שם קדושה גבוה.

*

-נראה לי שאמנות היא בחינת נפילת אפים, שיורדים לעומקי קליפות לקבץ הניצוצות הק’. וצ”ב.

featured image:

משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך

(שיר השירים א’: ד’)

Draw me, we will run after You: The King has brought me into His chambers: We will rejoice and be glad in You.

(Song of Songs 1:4)

Oil on canvas

ציור שמן על קנבס

תשע”ט

80 cm. x 90 cm.