מן הקצה אל הקצה

יהודי, בחינת צדיק, כמו שנאמר: ועמך כולם צדיקים וגו’ (ישעיהו ס’:כ”א), וצדיק צריך להאיר לדרי מעלה ולדרי מטה. לגבוהים וגדולים שבאנשים ולאלו הנמצאים אפילו בתחתית שאול, רחמ”ל. עיין היטב ליקוטי מוהר”ן תנינא ז’, ועיין עוד שם קמא ו’, ד’, שבחינה זו שייך גם בתוך עצמו, שיש לכל אחד ואחד בחינה עליונה שלו ובחינה תחתונה שלו. ומדרגת אדם היא בין קצוות אלו. ולפי ענייניו הוא מתנהג כזה, במדרגה עליונה, או כזה, במדרגה פחותה וכו’, ואכמ”ל

וכל בן ישראל, עבודתו צריך להיות גם למעלה וגם למטה, וכנ”ל, והיינו שהוא צריך להתעסק בעניינים גבוהים כפי בחינתו, וזה בחינת תורה, והוא צריך גם להתעסק בעניינים תחתונים, בחינת מצוה. ולא יכול להזניח אחד מן התפקידים. והיינו שהוא צריך לכוון להנהיג חייו, עבודת השם שלו, באופן שכולל גם עניינים עליוני עליונים וגם תחתוני תחתונים

כי יש ואדם מרומם מעם והוא עוסק בתורה בכישרון מופלגת וכו’ וכל עבודתו הוא בחינת עליוני עליונים, ועל השפלים שבעם הוא לא משים לב, ח”ו, ואפילו יבוא לזלזל בהם, ח”ו. ומאידך, יש שכל עסקו להרים את הנופלים והנושרים, אבל הוא מזניח את בחינה העליונה, ואינו מתעסק לרומם את דעתו, ואין עם הארץ חסיד (אבות ב’,ה

אבל מידה נכונה הוא רק לכוון לשם שמים, ולהתעסק בכל המוטל עליו, בין ענייני עליונים בין ענייני תחתונים, כי לכאו”א ודאי יש לו שתי הבחינות. כי יש לכל אחד בחינה של עבודת פנימית, כגון עבודת בבית המדרש, לימוד התורה ותפילה, ועבודת חוץ, כגון משא ומתן וכו’, וצריך להיות בקי בשניהם, כאו”א כפי בחינתו. עיין היטב שם בליקוט”מ קמא ו’:ד’ ועוד מקומות, וזה סוד כוונת אלול, ואכמ”ל

ורק זה נקרא בר דעת. כי מידת דעת הוא שחוצה מקצה אל הקצה, בחינת: והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה (שמות כ”ו: כ”ח, עיי”ש שער הפסוקים, והבן, כי דעת היא בחינת נפש ז”א. וענין זה שדעת היא מבריח מקצה אל קצה מפורש יותר בעוד מקומות, ואינם לפני לציינם). דעת מחבר עליון בתחתון, ומה שלא מגיע מסוף הגבול עד סוף הגבול השני ומחבר אותם יחד אינו נקרא דעת

ושמעתי פעם לפני הרבה שנים, שפגם דורנו בכלליות הוא שלא עוסקים בעיקר אלא במדרגות גבוהות, ולא עוסקים לתקן מדרגות התחתונות. (ואני מקווה שמאז אכשרא דרא, לפחות קצת). הענין הוא, שנוח לאדם להתעסק בתורה כי זה מאיר מאוד בשכלו ויש לו בזה תענוג נפלא וסיפוק רוחני וכו’. הכל בסדר, אבל ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה (אבות א’:י”ז). ואם אין רצונו שתורתו דוקא כדי לתקן את היקום אשר ברגליו, להקים את שכינה הק’ מעפרא ולפדותה מגלותא, וכו’ הרי הוא כבונה בנין באוויר, רחמ”ל. והמבין יבין.  ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבלות יקנה  (משלי א’:ה

featured image:

digital image : Daas 22c