העם שבדור הוא לבוש הצדיק

העם בדור הם הכלי שמלובש בו צדיקי הדור. ולפי זכות העם כך הצדיק יכול להתגלות

עיין בליקוטי מוהר”ן קמא, מ”ט,ז’, וז”ל: כי הצדיק נקרא שמש וכו’ וזריחתו של הצדיק, הינו השגתו, אינו אלא על ידי ישראל כמאמר “לך רד כי שחת עמך” ‘כלום נתתי לך גדלה אלא בשביל ישראל’ וכו’ וכשישראל, חס ושלום, נכנסין בחכמות חיצוניות של האומות אזי נופל הצדיק מהשגתו, וכו’ עיי”ש

וכמו דאיתא בגמ’ ב”ב קל”ד. תנו רבנן שמונים תלמידים היו להלל הזקן שלושים מהן ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה וכו’ עיי”ש.  ופרשב”ם ז”ל ד”ה ראוים שתשרה. אלא שעון הדור גורם ואין הדור ראוי לכך

ולפעמים הדור פחות ראוי ומסתלקים הצדיקים. כי אין כלי ראוי לכלול אורם כלל, רחמ”ל. וז”ל ליקוטי מוהר”ן קמא, נ”ז, א’: וזה בחינת (דברים כ”ח) מכה אשר לא כתובה בתורה—זהו מיתת תלמיד חכם (מובא בהפלאה וצל”ח ויערות דבש ועוד, ואין ידוע מקורו, ועיין במ”ר איכא פ”א: מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב”ה יותר ממאה תוכחות חסר שתים שבמשנה תורה ומחורבן בית המקדש, בתוכחות כתיב והפלא השם את מכותך, ובחורבן בית המקדש כתיב ותרד פלאים, אבל בסילוקן של צדיקים כתיב (ישעי’ כ”ט) לכן כה אמר השם הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, וכל כך למה (שם) ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר.) עיי”ש בליקו”מ שסילוק צדיקים בא על ידי חסרון אמונת חכמים

ומכלל אמונת חכמים  צריך הכרה בכחם, שהם פועלים למען העולם, שמהם עיקר קיום העלם, כמשא”ה וצדיק יסוד עולם (משלי י’:כ”ה). וכמו דאיתא בפרק חלק (סנהדרין צ”ט:) אפיקורוס כגון מאן, אמר רב יוסף כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן, לדידהו קרו, לדידהו תנו. אמר ליה אביי האי מגלה פנים בתורה נמי הוא, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, אמר רב נחמן בר יצחק מהכא נמי שמע מינה, שנאמר ונשאתי לכל המקום בעבורם

כי חפץ הצדיקים דוקא להשפיע, כמו דאיתא (פסחים קי”ב.) יותר מאשר העגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. שהצדיק, שהוא בחינת רוחניות, בחינת אור ושכל, מחפש תמיד כלי להשפיע אורו בתוכו. ואם לא מוצא, או שהכלים הם מצומצמים מלכלול אורו, אזי אינו יכול להשפיע. וזה בחינת סילוקו של צדיקים, וככל הנ”ל. ומובן היטב הראי’ שמביא מדרש איכא מהכתוב: ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, כי היעדר חכמת חכמיו וכו’ ומיתת צדיקים הם בחינה אחד, שאין כלי קיבול ראוי מוכן בעולם לקבל אור הצדיק. או שהעולם לא מקבל אורו, או שגוף הצדיק נמי מסתלק, רחמ”ל. אי נמי כך פירוש המדרש: ואבדה חכמת חכמיו וכו’ שאין הדור ראוי לקבל חכמתם, ולכן מסתלקין

ומהאי טעמא אין משיח צדקנו יכול להתגלות, והוא נחשב כחולין. כמו דאיתא בסנהדרין (צ”ח:) על הכתוב (ישעי’ נ”ג:ד’) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה א-קים ומעונה. ועיין זהר (תצא ר”פ) והוא מחולל מפשעינו (שם, שם:ה’)—דאיתעבד חֹל בגיניהו

כי כל קדושה בעי כלי להתגלות בעולם הזה, ואם אין כלים אז נשאר הקדושה בהעלמה, וכנ”ל. וזה בחינת גלות השכינה, כי הצדיקים הם מרכבות לשכינה, כמו שנאמרו על האבות הק’ (בראשית רבה פ”ב:ו’): אמר ר”ל האבות הן הן המרכבה.  ואם קשה מזה גופא דמשמע שהאבות עמצם הם הכלים ולא בעי הדור ראוי לגלויים, יש ליישב בפשיטות כי כל אחד מן האבות הק’ הי’ בחינת כללות ישראל ולא הי’ בר ישראל חוץ מהם. לכן הם בחינת אור וכלי בהדי הדדי. אבל אחרי מתן תורה עם ישראל הם הכלי וצדיק הדור הוא בחינת אור ומוחין, כדאיתא (שיר השירים רבה, פ”א) שקול משה כנגד ששים ריבוא. כי פשוט שאין הכוונה שמשה נחשב כששים ריבוא גופים. אלא משה, שהוא בחינת דעת, בחינת מוחין ואור, ממלא הכלי של עם ישראל הכלול מששים ריבוא גופים

וזה בחינת שאין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב (סנהדרין צ”ח.). כולו זכאי, כאמור, שהדור ראוי לגילויו. כולו חייב. בחינת כולו הפך לבן טהור (ויקרא י”ג:י”ג). נ”ל שזה מובן במשל של מלמד הנותן מבחן לכיתת תלמידיו. וכולם נופלים בזה המבחן ואף אחד מצליח בו. אז אין המלמד יכול להאשים את כולם, אלא מוכח שהמבחן עצמו הי’ קשה מדי. וטהר את כולם. וזה המצב הי’ בגלות מצרים, כמבואר בפרי עץ חיים, שער חג המצות, פ”א, שהי’ בנ”י כ”כ שקוע בקליפת מצרים, שלא הי’ להם כוחות מעצמם לעורר את הגאולה. וכן הי’ בבריאת העולם. שכל דבר בעי איתערותא דלתתא. וקודם שהי’ אדם לעבוד את השם, מהיכא אתא איתעורותא דלתתא? אלא בא מחסדי עליון, וכלא כחוק הבריאה. וכן כאן, דור שכולו חייב, רחמ”ל, כולו הפך לבן, אז יבוא משיח בחסד עליון לבד. הנלענ”ד

*

נקבה בחינת יראה, גבורה צמצום. בחינת בית וכלי ומקיף. לכן מקיף הכלה את החתן ז”פ. מקיף בחינת סוכה. אימא. וגם מלכות כי המלכות היא כלי לז”א, שמקבל ממנו ומלביש אותו. והזכר בחינת שכל, בחינת אהבה, בחינת פניניות

וזה שהאשה היא מקיפים, ענין בינה יתירה. ושהמקיפים הם בחינת כלי כלפי הפנימיים, שאם אין מקיפים אז הפנימיים עולים ונהיו מקיפים, אלא תמיד צריך מקיפים המחזיקים הפנימיים. פנימיים זכר שכל. מקיפים דמיון. אמונה. (דמיון. ענין מדמה מילתא למילתא. בינה

featured image:

ברוך המבדיל בין קודש לחול

(מברכת הבדלה)

Blessed is He who distinguishes between the Sacred and the Profane.

(from the Havdalah Blessing)

Oil on canvas

ציור שמן על קנבס

תשס”ח

40 x 60 cm.