הבוחר עמו ישראל באהבה

הבוחר עמו ישראל באהבה (חתימת תפילת אהבה רבה). אע”פ שהבנה פשוטה יותר היא כפי הנוסח: אשר בחר בנו מכל העמים (ברכת התורה). שמשמעותה שהי’ להקב”ה כְמין רגע של בחירה, כביכול, כשראה את האבות ובחר בזרעם להיות עמו הסגולה. אבל כאן יש חידוש נוסף: הבוחר. משמע עכשיו ובכל רגע הוא ית’ שוב בוחר בנו. שיש לו בחירה תמידית ומתחדשת (וכמובן, שאינו כדבר של כְממילא, אלא יש לו החלטה ובחירה מעשית חיובית חדשה בכל רגע.) כי הקב”ה מחדש בכל שעה גזרות חדשות לצורך העולם, כפי ראות שלו. (עיין פירוש רש”י ז”ל, על הפסוק (דברים י”א:י”ב) ארץ אשר השם א-קיך דרש אתה תמיד.) והיינו משמעותה כאן, שהוא ית’ שוב בוחר ברצון ובאהבה רבה את עמו ישראל, (מובן בכלל ובפרט, ישראל בכללותו, וכן כל אחד ואחד מישראל, ששם ישראל נקראת עליו, בפרט

כי יש משמעות בנביאים ובדברי חז”ל שבחירתו ית’ לעם ישראל, וכריתת ברית אתנו ,כביכול, מחייב אותו ית’ להשאיר אותנו כעמו ית’, שאינו יכול, כביכול, להפר את הברית. ובזה יכול לגרום, ח”ו, ההרגשה שאנחנו עמו בעל כורחו, כאילו הוא תקוע במצב ולית לי’ ברירה, ישראל זה עמו לטוב או למוטב ואינו יכול לצאת מזה

אבל כאן חז”ל גילה לנו שאינו כן, אלא הוא ית’ מחפץ לב עזה מאוד בוחר ובוחר שוב כל פעם מחדש את עמו ישראל

ואמר לי ביאור בזה הרב יי”ש שליט”א, שבחירתו ית’ כך הוא: שהוא ית’ יודע שיהי’ לו נחת רוח ממנו שוב. וכיון שוודאי ניתן לו עוד נחת רוח, לכן הוא ית’ שוב בוחר בנו ושוב בוחר בנו

זה צריך לעודד אותנו להחזיר לו את האהבה, להשתדל מאוד לתן לו נחת רוח

ונראה אולי, שאנו, בפרט בדורנו זה בסוף גלות המר הזה, בתוך חושך כזה, אנו מרגישים שפלים ורחוקים, אפילו נבזים וכנידויים, ולא חשים כל כך את חיבתנו עליו ית’, לא מרגישים מספיק שאנו כל כך חביבים לו, ושהוא בוחר בנו תמיד

ונהי שאדם צריך לחיות עם הכרה של “חטאתי נגדי תמיד”(תהלים נ”א:ה’) ולדעת היטב חובתו למעלה. מ”מ אמרו רז”ל שיש שתי תמידין שצריכים להיות לפני האדם. א’ הנ”ל, השני “שויתי השם לנגדי תמיד” (שם ט”ז:ח’). ונראה לי שדרך מובחר לשים השם לפניו תמיד הוא להתחבר למציאות זה שהקב”ה בוחר בו תמיד, שהוא חביב עליו תמיד, משום שהוא ית’ יודע שאנחנו שוב ושוב נבחרו בטוב וניתן לו נחת רוח. ואע”פ שחטאתי נגדי תמיד, אבל יותר פנימה ויותר בסיסי יש לי הביטחון והאמונה הפשוטה שממלא כל מהותי,שפשוט הקב”ה בוחר בי, חפץ בי, משתעשע בי, ומבקש ממני לדעת כל מיני קרבה. רוחץ לכלוך צואת חטאי כאמה הרוחצת תינוקה האהובה. סובל ונושא ולא סולד שום סלידה ממני כי אני חלקו ית’, היינו חלק א-קה ממעל ממש. מעל ומעבר שום מחשבת אנוש לתפוס כלל ועיקר עוצם אהבתו ית’ לכל אחד ואחד מישראל. רק לתפוס באמונה בזה, למקום ומציאות התמים והטהור ההוא שכך הוא ית’ מסתכל עלי: לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל (במדבר כ”ג:כ”א). מבטחון זו אני עובד את השם ית’ כי משם אני יכול לפעול היטב תמיד. כי מקום חיבור זה הוא כה שורשי ועליון, שנובע מעיקר בחירתו ית’ של ישראל לפני בריאת העולם, ושממנו ברא את העולם בשביל ישראל. חיבורי לו ית’ הוא קודם כל מעשה, קודם חובה וזכות; אמת ויציב, בלא שום שינוי וערעור. משם: עבדו את השם בשמחה (תהלים ק’:ב

יתפאר בי כי חפץ בי והוא יהי’ לי לעטרת צבי (שיר הכבוד

featured image:

אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח

(מפרש”י ז”ל, ויקרא כ”ו:מ”ב)

The ashes of Yitzhak are seen before Me collected and resting on the altar.

(from the commentary of Rashi z”l, VaYikra 26:42)

Oil on canvas

ציור שמן על קנבס

תשס”ט
80 cm. x 100 cm.