אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני (אבות א’:י”ד). מוכח שלתכלית אינו מספיק להיות לעצמו לבד, אלא צריך שעבודת השם יהי’ תועלת גם לאחרים. ואם נשאר לעצמו לבד, מצב זה תמוה: מה אני?
מ”מ שלב הראשון שצריך להיות בשביל עצמו קודם. כי אם אינו בונה את עצמו, אין מה לתת לאחרים.
והיינו אע”פ שתכלית היא להיות בשביל אחרים. מ”מ אי אפשר לדלג על שלב הראשון, להיות קודם בשביל עצמו.
נראה לבאר שכל הורה הגון מחנך את ילדיו לדאוג לעצמם. ודאי שאדם חייב להשגיח על עצמו ולשמור את עצמו מאוד מאוד בכמה וכמה עניינים בגשמיות וברוחניות. ומוטל על הורים לחנך את הילד מקטנותו ממש לשמור ולדאוג על עצמו. והפושע בזה ומפקיר את ילדיו “לזרום” עם הסביבה, ולא לעשות הגדרות והבחנות רבים על מה לקבל מן העולם ומה לא לקבל, עולה גדולה עשו ודאי.
והיינו שקודם כל, אדם חייב להבין שיש לו אישיות פרטי ואינו רק חלק מן העולם. וזהו: אם אין אני לי מי לי. שצריך לדאוג מאוד מאוד לראות את הפרטיות שלו, ה”אני”, כדבר נפרד, שחייב להשגיח עליו.
מ”מ המשנה מגלה לנו שאין התכלית להישאר נפרד, ולהישאר נפרד הוא מצב תמוה, וכנ”ל, שלא נברא האדם לתכלית זו להישאר במצב של: אם אין אני לי מי לי, שכל תכליתי רק לעצמי.
ונ”ל להאיר שאמנם שיש שטועים ולא מתקדמים לשלב השני החשוב בהחלט, שעבודתם יהי’ לצורך העולם. ונשארים רק עם עצמם. אבל, נראה שמצוי גם טעות אצל אלו שאכן תופסים העיקר, לעבוד בשביל אחרים. שטועים להחשוב שאחרי שכבר השיגו שלב הראשון לדאוג לעצמם, אז חושבים שהגיע העת ששוב יכולים לעזוב קצת מהגדרתם וקפידתם ולעשות את עצמם קצת הפקר לצורך העולם.
אין הדבר נכון. כי כל אדם חייב לעצמו כל ימי חייו, ואע”פ שאינו מספיק להיות לעצמו לבד, מ”מ להזניח עצמו אפילו קצת אינו נכון. ועצת היצר ללחש לאדם שבכדי להיות בשביל אחרים הוא צריך להיות פחות בשביל עצמו.
כי כאמור, כל יכולת אדם לתת לאחרים נובע שהוא עצמו בנוי מקודם. אדם שיש לו אלף שקל יכול לתת חומש לצדקה. רוצה לתת יותר, הוא צריך לעצמו יותר קודם. ברור הוא בענין ממון, ולכן ללמוד ממנה לשאר מדות, שכן הוא בכל המידות.
ובפרט במידת האמת. כי אדם נתון במלחמה תמידית כל חייו לברר לאמת לעצמו, להתקרב להקב”ה שהוא ית’ עצם האמת.
ואדם שרואה שהאמת אצלו הוא מצומצם וקטן. שהכרתו של האמת אינו אלא מלא נגיעות אישיים ורחוק מאוד מהאמת לאמיתו. והוא רואה אדם אחר שחכם יותר ומכיר את האמת הרבה יותר ממנו. אלול לחשוב: מה אני ותפסתי הקטנה של האמת? אני אקבל את פלוני עלי כרבי, שהוא מכיר האמת הרבה יותר ממני, ואעשה כמוהו ואהי’ חכם.
אבל אין לעשות כן, להניח את מקומו. לעזוב את הקצת שהוא אכן מכיר מן האמת. כי לא יעזור לו. כי סוף סוף האמת שהוא מקבל מן השני צריך לשכון בתוך הכלים שלו. והכלים שלו הם קטנים כמקודם. אלא צריך להרחיב את הכרתו של האמת, דרגה אחר דרגה, ואין דילוגים. אע”פ שרואה שהוא רחוק מן האמת של הקב”ה, אין דרך להתקרב יותר אלא על ידי שבונה את עצמו מאיפה שהוא כבר נמצא. ואין הקב”ה דורש יותר ממנו.
וכן הוא אפילו כשמתקרב לאדם גדול, לצדיק גדול. ששלמותו של ההוא אין לשער. ובאמת דרך לקבל ממנו זה על ידי ביטול. מ”מ אין להניח את מקומו בשום אופן. כי התכלית הוא לבנות את עצמו, להיות בנוי עצמו. וכלי יש לו, וזה מה שהקב”ה חפץ ממנו, לעבוד עם כלים שלו.
אז בסיכום, כדי להיות בשביל אחרים יש תמיד לבנות את עצמו. ודי למבין.
featured image:
digital image:
Hashem Ya’azor 9