הקב”ה בעולם–הסתר וגלוי

יום ו’ תזריע, תשע”ט. העולם מכסה אמת מציאות הקב”ה , מ”מ גם מגלה מלכותו ית’. כי אליבא דאמת ודאי אין עוד מלבדו כלל. וכמו שמקודם בריאת העולם הי’ הוא ית’ לבדו. כמו כן ממש השתא משנבראה העולם. אלא העולם מעלים מציאות זו.. כי מוכרח הוא ית’ להסתיר את אורו, בכדי שיהי’ אפשרות מציאות בראים. אז לא יכול הוא ית’, כביכול, להתגלות בעיקר, אלא מעט מן המעט. כמעט אפס. ובדרך המעט הגלוי ההוא אנו תופסים משהו מן האמת. נמצא שמכל מקום דרך העולם נתגלה לנו מציאות ואור הקב”ה.

העולם היא הלבוש שלו ית’. כל פרט העולם הוא עוד פרט גלוי מציאותו. (כי היכא דנמצא מלבוש, ע”כ יש מתחת המלבוש את הלובש. נמצא שכל דבר בעולם שהוא עוד מלבוש של הקב”ה, אז דבר דבר מעיד על הלובש, ב”ה). ודרך הלבושים אלו , ורק דרכם, אנו תופסים מעט מן האמת מציאותו. (וגם התורה הק’, שעל ידה אנו מכירים להקב”ה ביתר שאת וביתר עז,  התורה הק’ היא נמי מלובשת בעולה”ז. כל תורה שאנו לומדים בעולם הזה היא באה לנו דרך לבושים בענייני עולה”ז: קלף ודיו, וספרים וכד’, ואמ”ל). כל פרט הוא לבוש אחר, גלוי מידה אחרת של הנהגתו ית’.

אבל, אע”פ שכל דבר (בזמן ובמקום) הוא גלוי ומלבוש שלו ית’, המעיד על מציאותו, מ”מ בעיקר הוא כיסוי עליו ית’, ומעלים אותו ית’, ומסתיר מציאות האמתי, שאין עוד מלבדו כלל. והבן היטב.

אז בכל דבר אפשר לראות או לא לראות. דוקא.

והיינו כי כשמתבונן על שום דבר. יכול לטעות לגמרי ולחשוב שדבר זה הוא מציאות. כגון ציפור בודד על גג: “הנה ציפור בודד על גג”. מציאות. ולא רואים שום מציאות השם ית’, ח”ו. וכן טועים רובא דעולם.

ובאמת בקלות אפשר לטעות אחרי העולם ולהחשיב את העולם והבליו כמציאות. כי לכל דבר בעולם יש לו איתנות גדולה שאי-אפשר להכחיש אותו כלל.  תנסה להכחיש קיר אבן ולומר שאינו מציאות, שאינו אמתי. תנסה להכחיש שגרגיר קטנטן של משהו חמץ שנפל במרק שלך בליל הסדר אינו מציאות, אינו אמתי. חוזק איתנות כל דבר בעולם מבלבל רוב בני אדם ברוב הזמנים לטעות אחרי העולם ולהחשיב אותה כמציאות. ולא רואים כלל האמת שהעולם אינה המציאות האמתית.

אבל יש שמי מכיר האמת מתחת הלבוש, שהציפור הוא לבוש המלך הק’, אחד ממלבושיו ית’ הרבים. וזה שמכיר שיש חיות א-קות מתחת לבושים רבים שהם כל דבר ודבר שיש בזה העולם, זה נקרא חכם. וזולת זה אין חכם באמת. והבן.

ולגבי עבודת אדם הישראלי, עיקר מבחן בחינה זו של הכרת מציאותו ית’ מתחת מלבושי העולם הזה, עיקר מבחן הזה היא באדם עצמו. והיינו שצריך להכיר שכל כולו עצמותו, כל כחותיו, כל מאורעותיו, וכל מחשבה, דיבור, ומעשה שלו אינם אלא ממנו ית’, חי העולמים, המחי’ את כולם, ומחי’ את האדם הנקרא “אני” מכלל העולם כולו. כי אם מכיר שהכל ממנו ית’. וכל קניני העבד הן לרבו. א”כ אין דבר שיכול להטות אותו לעולם. ותמיד הוא מצליח בדרכיו. כי אין תולה שום כח בעצמו, אלא מכיר שכל דבר בא מכח מאציל העליון, ב”ה. אבל אם טועה בזה ותולה בכחות עצמו, היא טעות מסוכנת מאוד. והמבין יבין. והשם הטוב ירחם על פליטת עמו הקדושה למען כבודו ית’ באמת, ויגאל אותנו בקרוב, כי”ר.

featured image:

אחד מי יודע, אחד אני יודע

( פיוט מהגדה של פסח)

Who knows One, I know One.

( from the Passover Haggadah)

Oil on canvas

ציור שמן על קנבס

תשס“ח

50 cm. x 70 cm.