וידעת היום והשבת אל לבבך כי השם הוא הא-קים בשמים ממעל ועל הארץ אין עוד (דברים ד’:ל”ט). אמרו בעלי המוסר שפסוק זה מתאר בצמצום עיקר עבודת היהודי בעולמו. א’: ידיעת השם, שכולל כל התורה . וב’: והשבת אל לבבך, שאין הידיעה העיקר אלא שישיב הידיעה אל הלב, שהיא משכן לאור הקדושה ומשם נובע כל הפעולות. ואם אינו על הלב, אינו שווה כלום, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה (אבות א’:י”ז
ונראה לציין שיש לחלק העם לשתי קבוצות, הדתיים והעדיין בלתי-דתיים, ונרלענ”ד שמצוי מעלה וחסרון בכל אחד מן השתיים. אצל הדתיים, הרי אוחזים בתורה, והיינו הבחינה “וידעת היום”, שלומדים תורה ויודעים דרכי’, אבל מצוי שחסר המשך הפסוק “והשבות אל לבבך”, שעושים מצוות אנשים מלומדה (ישעיהו כ”ט:י”ג), רחמ”ל. וזה ותפשי תורה לא ידעוני (ירמיהו ב’:ח’), ידעוני בחינת דעת שמחבר בין המוחין וביו המידות, והיינו וידעת היום והשבת אל לבבך
ואצל העדיין בלתי שומרי תורה ומצוות, הרי אינם תפשי תורה, ואין “וידעת היום”. מ”מ מצוי שחשוב מאוד להם כל עניני “אל לבבך”, שחשים מאוד הלב של עצמם ושל השני, שיהי’ שלום ביניהם. והיינו מקפידים מאוד שכל אחד יחוש ללב הזולת, לא לפגוע בה, ולשמח אותה
אצל הקבוצה הראשונה, החרד לדבר השם, הלא: אלף, חייב לתפוס התורה, משפטי התורה זה דבר הראשון, כי אם אין “וידעת היום”, אז מה יש להשיב אל הלב? ומה שבתוך הלב מטבע, שרוצים להטיב לזולת מלב טוב שיש בו, הלא בלא “וידעת היום”, אין יודעים איך לעשות הטוב, ולפעמים מרצון טוב יוצא דבר לא-טוב כיון שאין ה”וידעת היום”. אבל מאידך, העיקר היא הלב, כנ”ל, כי רחמנא ליבא בעי (סנהדרין פ”ז.), ובלא “והשבת אל לבבך” אין מידיעת התורה שבראש ולא כלום, ואפילו יכול להזיק, רחמ”ל
וזה יצר הרע לתפשי תורה, לא להשיב אל הלב, ואם משיבים, אבל לא בשלמות. וצריכים ללמוד מהעדיין בלתי-דתיים כמה זה חשוב שיהי’ חשים ללב הזולת, כמה חשוב שהלבבות יהיו שלמים אחד עם השני, שיהי’ שלום ושלווה ואחווה ורעות בינינו. כמה זה מוכרח, שאי אפשר לוותר על זה כלל וכלל, ח”ו. כי אצל העדיין בלתי-דתיים שאין להם את ה”וידעת היום”, אז אין להם אלא זה בלבד, ועל ידי זה יש שלום במדינה ושלום וטוב מסוים בעולם, ואי אפשר לחשוב על שום עולם בלי זה, כי הלב העיקר ואי אפשר לוותר עליו
אז צריכים לתקן את ה”ותפשי תורה לא ידעוני”, בחלק זה שיש ללמוד מאלו שדוקא לא יודעים. והשם ית’ בעזרנו
