קצת נקודות על עניין סוד הצמצום, בעה”י

קצת נקודות על עניין סוד הצמצום, בעה”י

posted in: Blog | 0

עיין דברי המפורסמים בעץ חיים דרוש עיגולים ויושר שער א’ ענף ב’ מהדורא תנינא דף י”ב ט”ג. ובאוצרות חיים שער העיגולים דרוש אדם קדמון דף א ע”א: דע כי תחילת הכל הי’ כל המציאות אור פשוט, ונקרא אי”ן סו”ף וכו’ ואז צמצם עצמו וכו’ עיי”ש

אין כמוני לנגוע בביאור מהות הצמצום ומלא ספרי קבלה וכו’ מקדושי עליון ביאורו עיי”ש, אלא כאן אתי כערכי לרשום קצת ניצוצות שפרחו במוחי

כי בחינת צמצום הוא שורש הבריאה, ונמי שורש הדינים. וכדי לאחד כערכי להבין בו מה דאפשר איך שיסוד הבריאה הוא גם יסוד הדינים… האם העולם יסד על דין? והלא כתיב עולם חסד יבנה (תהלים פ”ט:ג’). גם ידוע דברי חז”ל המדרש (בראשית רבה יב,טו) בתחילה עלה במחשבתו לברוא את העולם במידת הדין… ראה שאין העולם מתקיים, שיתף עמו מידת הרחמים

אלא צריך להבין שיסוד הבריאה הוא ד”קליפה קדמה לפרי”, מושג המובא בספרי חסידות וקבלה. ולערכנו העניין הוא שכל השגה שהיא, כל התנוצצות של קדושה, כל “אור” ושפע וברכה ישועה ורחמים שנשפע מלמעלה לעולמינו אינו באה אלא אם קדמו לה עשיית “כלי” כאן למטה. כי אם אין מקבל, אם אין כלי, אז היכא נלקט את האור? היין המשובח ביותר ישלח לאבוד אם אין כלי מוכן לקבל אותה. וזה (אחד ממשמעיות של) קליפה קדמה לפרי. עד שיהי’ קליפה, כלי, להחזיק את האור, הפרי, אז אין האור יורד

ועשיית כלים, על ידי צמצום. כמו שבתחילת הבריאה. שלא הי’ אפשרות כלל לבריאה עצמה עד שהי’ צמצום. שהאי”ן סו”ף ב”ה כביכול צמצם את עצמו, כדי יהי’ אפשרות לבריאת מציאות של “מקום”, כלי, לקבל אור הא-קות

כמוכן כל דבר המתחדש בתוך הבריאה, בתוך הזמן והמקום, אין התהוות דבר מה עד שנעשה קודם צמצום, שצמצום ההוא מהווה כלי לקבלת האור מלמעלה

אז כשבא על האדם ייסורים, דוחק, וכו’ שהוא בחינת צמצום, שחיות שלו נצטמצם, שמצבים כאלו הם בחינת שיש דינים עליו. מצבים אלו הם באמת טובות גדולות לאדם, כי על ידם הוא מכין כלים לקבלת אור השפע שיבוא אחר כך. קליפה, בחינת דינים, בחינת צמצום, קדמה לפרי, בחינת אור, בחינת רחמים, בחינת ישועה

כי תכלית הבריאה: שנתאוה הקב”ה להיות לו דירה בתחתונים (תנחומא נשא ט”ז) ובכדי שרוחניות, שהיא כאור פשוט, שורה ו”דר” בעולם הזה, אז צריך שיתעבה ויתגשם אור הרוחני מקודם ונעשה בחינת כלי. וכיון שיש כלי אז יש דירה בתחתונים שבה הקב”ה יכול להתגלות. והתעבות האור זה בחינת דין וצמצום, שנסתלק ונצטמצם האור עד שיהי’ במקומו איזה בחינת גשם. וגשמיות זה שהתהווה על מנת לקבל בתוכו רוחניות, היא תכלית הבריאה

כל מעשה מצוה היא בחינת צמצום ועשיית כלי. כי אור התורה נצטמצם בתוך מעשה המצוות. ויותר מזה, מציאות התורה בעולם הזה היא עצמה בחינת צמצום אור א-קות בתוך כ”ב אותיות התורה”ק

שבעולה”ז עסקינו בעיקר הוא במעשה מצוות ומעשים טובים שהם בחינת עשיית כלים על מנת שישרה בהם אור הא-קות

*

צמצום, אותיותי’ ב”פעמים צ”ם. עניו צום, תענית, והיינו מניעת שפע החיות, אוכל, שהאוכל מאפשר התחברות הנפש הרוחני בגוף הגשמי. בחינת דירה בתחתונים. ועל ידי צום נצטמצם השפע  ועומד על בחינת “בכדי חיותו בלבד”. וידוע תועלת התענית שמפריש את האדם ממשיכתו אחרי החומר, ומכין את עצמו ככלי יותר ראוי לקבלת רוחניות. והיינו עניין צום הוא בחינת צמצום המכין כלי לקבלת האור. (ועיין פרש”י ז”ל, ויקרא י”ג:מ”ט, ירקרק. ירוק שבירוקין. וכמוכן כאן צמצום היא צום שבצום, עוצמה של בחינת צום, שמעמיד את האדם על בחינת “בכדי חיותו בלבד.” והוא העשיית כלי לקבלת הרוחניות. וכן בכל מצב שבאים דינים וייסורים וצמצום על האדם, הוא בכדי לקבל על ידי זה רוחניות ועלי’ ושפע וישועה (זה ענין שייסורים ממרקים עוונות, שמשפר ומעלה את האדם ברוחניותו.) ואין השפע מקום לחול אלא על ידי שקדמו לה עשיית כלי. ואין עשיית כלי אלא על ידי צמצום, כנ”ל

ואשרי הגבר אשר תיסרנו ק-ה ומתורתך תלמדנו (תהילים צ”ד:י”ב). אשרי אדם שעמלו בתורה (ברכות י”ז.), שזוכה ויודע לצמצם את דעתו. שיודע להגביל את תאוותיו ולצמצם את רצונותיו ולהוביל את כחותיו לעשיית את עצמו כלי לקבלת אור התורה. כי על ידי שמצמצם את עצמו מרצון אז הוא משיג את התכלית ואינו זקוק כ”כ לסיוע מבחוץ, והיינו מייסורים, בכדי שיעשה מעצמו כלי לקבלת רוחניות

*

ואותיות צ”מ, הם בא”ת ב”ש: אותיות י”ה, חלק עליון של שם הק’ הוי”ה. והמילה “מצוה” היא אותם אותיות מ”צ ביחד עם שתי אותיות האחרונות של שם הוי”ה, אותיות ו”ה. נמצא צמצום הוא יסוד המצוות ויסוד גלוי שם העצם בעולם

והוא בחינת הנאמר בקרבן העוף (ויקרא א’ ט”ו) ונמצה דמו על קיר המזבח. וב פרש”י ז”ל שם: נמצה דמו. לשון מיץ אפים (ל’:ל”ג), כי אפס המץ (ישעיה ט”ז:ד’) כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד

שמץ, או מי”ץ הוא אותו ענין של צמצום, בחינת דיכוי וכבישה

וכל זה בחינת צמיחה, שידוע שצמיחת כל דבר הוא על ידי שקודם הגרין נצטמצם באדמה עד שכלה לגמרי. ורק אחרי שכלה הגרין (שבוא בחינת תכלית הצמצום) אז יצמח הצמח. רואים מזה ג”כ שצמצום הוא יסוד החיים והצמיחה

ואדם מטבעו בורח מזה ומחפש רחבת ידים ורק “לא בצמצום”, ואינו חפץ להיות נעשה מיץ, שנהי’ נכבש על קיר המזבח (כידוע שהקרבן, הבהמה או העוף, הוא במקום האדם). אבל כאמור באמת הצמצום הוא יסוד הצלחת האדם, וא”א בלעדיו. ואם לא מצמצם את עצמו מרצון יצטמצם בעל כורחו. כי הכל עבדיך (תהילים קי”ט:צ”א), וכולן ירדו לעולם למען התכלית, להיות לקב”ה דירה בתחתונים

featured image:

digital image: 3fa-סוד הצמצום ה’ אמונה