גול על השם דרכך ובטח עליו והוא יעשה

בס”ד 

בחסד עליון. באימה, ביראה, בבושה לפניו כי אין עוד מלבדו ומי אני לרשום או לפעול. לומר: שהכל הוא ית’ פועל. והכל נתחדש בכל רגע. ואין רגע דומה לקודמה, אלא הכל חדש לגמרי. ומה האדם עם כל השינויים אלו. מה עליו לתפוס. ודאי לתפוס הדבר הבלתי נשתנה, הקב”ה עצמו

וכלשהוא ית’ פועל לפני האדם. כל השינויים. הכל נתחדש לו, והיינו בשביל האדם. ומה האדם צריך לעשות עם כל שהתחדש בשבילו? נראה עיקר: שמקבל הכל בשווה. והיינו להתדבק נפשו למקורה, ב”ה, ולקבל הכל שזורם עליו בשלמות

כימה שיעבור עליו יהיו דברים כרצונו (כרצון האדם, נוח לו, נעים לו, רצוי לו) וגם דברים שאינם רצונו (של אדם, שלא ירצה אותם). בין לרצונו, בין כנגד רצונו, תקבל כולם בשווה, בשמחה (תשתדל). כי כולם באים ממנו ית’ רק לטובתו (של האדם), *לתיקונו 

וכשמתמיד בדרך כזה אז יתחיל להבין ולראות איך שהשם יתברך מציג לפניו את תיקונו לטובתו. כדוגמה כזה: שילד קטן משחק איזה משחק עם חבריו. והאבא עומד על בנו ומסתכל במשחק, ובשביל האבא המשחק הוא בתכלית הפשיטות והוא יודע בדיוק כל תנועה שצריך לעשות כדי להצליח.אבל הילד אינו יודע. והאבא מאיר לבנו כל פעם: תעשה כך. לא תעשה כך. והבן שומע כל פעם לדברי אביו. ובדרך זה מנצח את חבריו בקלות. כי שומע לקול אביו היודע המשחק מתחילתו עד סופו

כן הוא עם הקב”ה. אם שומע לקולו. והיינו שנשים כל כוחנו לדבק בהקב”ה. איפה שאנחנו אוחזים. בכל מקום שאני נמצא. מכאן אני מדבק ומרכז את עצמי אל השם ית’ לבד.ואני מביט על המתרחש לפני. ואני רואה מה שהקב”ה כביכול אומר לי לעשות. והיינו לקבל את הכל בשמחה. לדעת שהכל ממנו ית’ לטובתי המוחלטת. כל רגע נתון. מיועד להצלחתי. כאילו האבא (הקב”ה) עומד עלי ומצביע: תעשה כך, לא תעשה כך

יכול לשמוע לקולו ית’ כי הוא ודאי עומד עליך ומדבר אתך. ובלשון שאתה יכול להבין, כי הוא מדבר לך בלשון המיוחד שרק אתה יכול להבין. הלשון הנקרא “השגחה פרטית”. כל רגע, בלי הפסק. כל ימי חייך. רק זה. משגיח עליך, ומראה לך מה לעשות, איך לקבל הכל כרצונו, לעשות רצונו בלבב שלם

רק שצריך לשים לב היטב היטב. להתדבק אליו עם כל נימת לבך. ולהשתמש כל שכלך וזיכרונך,לזכור התורה שהקב”ה לימד אותך כל חייך. ולבקש ממנו עזרה תמיד. שיכול להצליח לדבק אליו כראוי. ותזכה תמיד לשמוע קולו. לבקש על עזרה כזה תמיד. עם כיסופים וגעגועים חזקים מאוד. להתקרב אליו, להכיר שאתה כבר קרוב אליו. לשמוע קולו מתוך הרעש והבלבול ללא להתבלבל. ללא לשמוע קול הברה. אלא קול השופר עצמו. רק קול הקב”ה עצמו. עם בטחון. בטחון שהאבא שלך שהוא כולו אהבה אליך. עומד עליך תמיד ומראה לך הדרך לילך

 ועיקר הוא תמיד להסתכל לעזרה מלמעלה. וכשרואה שמצליח בכל פעם אל להתחיל לחשוב שכבר אתה יודע להצליח, שאתה עכשיו מכיר את ה”משחק” ושהצטיינת בו. אלא העיקר לדעת תמיד שאתה רק מצליח בעזר ממנו ית’, ועדיין לא הצטיינת כלפי “המשך המשחר”, והיינו כל אשר עדיין לפניך בחיים, כל מה שהקב”ה עדיין לא גלגל עליך. רק שיש לך אבא כזה! סומך על אמונה בו ית’ לבד, ולא על שכלך וכשרונך. כי על שכל שלך ספק אם הוא נכון, ספק לא (על צד הכי טוב), אבל לסמוך על עזרתו ית’ הוא דרךודאי, כי ה וא ודאי יאיר את דרכך, כל שאתה פונה אליו, והוא תמיד מנצח. אז כדאי להניח הספק, חכמתך, ולתפוס הודאי 

ועוד עיקר: לזוכר שאין הצלחתך למענך, אלא למען כבוד אבא שלך

וכשמתמיד בהכרה זו, אח”כ אתה תראה איך שהוא ית’ סידר לך הכל, באופן הנפלאה ביותר. שלאיכולת לחלום תיקון החיים כזה

אז נמסור את חיינו ביד רועה הנאמן שלנו, הקב”ה. וניתן לו  להוביל אותנו כרצונו ית’. עד הגאולה שלמה, בפרט ובכלל

*

בדרך כלל אדם נמצא ב”מסלול שלו” והוא מצפה שיקרה לו כך וכך, לפי הציפוי שלו,מה שהוא רוצה בסדר היום שלו וכו’. ודבר שיקרה, קטן או גדול, שאינו לפי הציפוי שלו, אז דבר ראשון, האדם רוצה שישתנה הדבר שאינו כרצונו, שיהי’ כרצונו. אם הוא יכול לשנות את הדבר בעצמו הוא יעשה, ואי לאו, הוא יחשוב עוד תחבולות, או יתפלל על זה, שהקב”ה ישנה הדבר פכי רצון האדם. ואינני אומר כאן שאין מקום לתפילה, ח”ו, ולא מקום להשתדלות להשיג רצונו. רק רצוני כאן להאיר שעל ידי שאדם מיד קופץ אל רצון עצמו ולא מוכן או מעוניין לעזוב את השגת רצונו, על ידי הנהגה זו הוא מפסיד מלראות מעשה השם יתברך עמו. כי הוא מסתכל על מעשה השם ית’, וכיוןשאינו כפי רצונו של האדם, תיכף ומיד, בלי שום המתנה, מחליט: “אינני רוצה”. “רוצה מה שאני רוצה.” אם נשים לב לעצמינו נראו שמציאות זו הוא מהרגל שלנו 

ויכול שאדם יתנהג כזה במשך כל ימי חייו, ואפילו בלי שום חרטה על כך, או בלי שום השגה כלל שיש בזה חסרון. כי לא זז כלל מרצון עצמו, רצונו רק למלא את רצון עצמו. והיינו שלא שמים לב כלל למעשה השם ית’ (וכן הוא המציאות של כל הרחוקים מהשם ית’ ומתורתוו מקיום מצוותיו, שאינם משיגים כלל שיש פועל המציאות, שהקב”ה עושה כל המעשים, שאינם יוצאים אף רגע מן המסלול של השגת רצון עצמם.) לא שמים לב כלל שהקב”ה מדבר עליו בכל הקורה לו, כל שהקב”ה מציג לפניו ומעביר עליו. לא מסתכל כלל, השם ירחם 

ואפילו אם האדם יש לו יראת שמים וסוף סוף הוא מבין שהוא לא ישיג את רצונו, ושצריך לכוף את רצונו ולקבל הדברים כהוייתן. מ”מ זה רק מצב של בדיעבד, ובלית ברירא, וצער לו, ועברתו שמרה אצלו לנצח, חס ושלום. שאם אחר כך הוא רואה שכן יכול להשיג רצונו, ודאי יקפוץ ולעשות כן. נמצא שאף פעם לימד כלל מה שהקב”ה רצה ללמד אותו באי-נתינת כרצונו. והיינו שאינו מבין כלום שהקב”ה יש לו תכלית ולימוד בשבילו במה שהוא ית’ עושה אתו. האם יש הפסד כהפסד כזה 

אבלאם שמים לב למה שקורה לו. ועובד על עצמו שלא יהי’ הדבר הראשון העולה על דעתו תמיד הוא רק רצון עצמו. והיינו לעבוד על ביטול רצונותיו. ועובד על קניית רצון לקראת א-קים. קניית רצון לזכות לראות את רצון קונו ית’. לקניית אוזניים שהם כלי-קיבול מסרים מאת השם ית’, ולקניית עיניים שהם כלי-קיבול של מסרים מאת השם יתברך. אז, א”כ, חייו אחרת. אחרת לחלוטים 

ודאי לא קונים דרך כזהביום אחד ולא ביומיים. אבל לאט לאט, אם רוצה לקראת א-קים. לשמוע לקולו. הרי הואית’ יעזור לך לעשות כן. כי זה כל חפצו יתברך