<span lang='en'>כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך</span>

כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך

posted in: Blog | 0

נראה לכתוב על עיקר ההבדל בין תרבות והשקפת יון לבין דעת הנכון, דעת תורתנו הקדושה. דברים פשוטים וידועים אבל מ”מ דברים שצריכים חיזוק. שכרוך בזה הניסים שנעשו אז, וגם להבין על  פי זה עבודתנו היום, שעדיין אנו מתחת שליטת “חושך” זה גלות יון (עיין ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ה’, נ”א, שאע”פ שאנו עכשיו בגלות הרביעית, גלות אדום, מ”מ הפסוק אומר “וחושך על פני התהום”, שהחושך, היינו תרבות יון, שורה על פני התהום (גלות אדום), כי ידוע ששורש והתחלת תרבות המערבי, תרבות רומי (אדום) הוא בתרבות יון

והענין הוא שתרבות יון עניינה היא שכל אנושי, שצמח מזה כל ענין היופי והפאר של המדע וטכנולוגי’ והפילוסופי’ והאמנות, וכל שבא מכח השכלת האדם בענייני גשמיים של התפתחות עולם הזה. העולם טבוע בגלות הנורא הזה “הנה החושך מכסה ארץ וערפל לאומים” (ישיע’ ס’:ב’). בפרט בזמנינו, שכלל האנושות נמשכים אחרי קסם כח האדם לכבוש את הטבע ולמלוך שכלו והשגותיו באופן מפליא את הרעיון.  “וחושך זו גלות יון. (בראשית רבא ב’:ד’). ענין מלכות יון היא כנ”ל, חכמת אנושי, הנקרא חכמה חיצונית. והיא ענין: כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה (דברים ח’:ז

אבל בהפטרת שבת חנוכה: לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר השם צב-קות. (זכרי’ ד’:ו’). והיינו לעומת חכמת אנושית, חכמת חיצונית, חכמת יון, יש חכמת התורה הק’, חכמת א-קית, חכמת הפנימית, “רוחי, אמר השם צב-קות

ענין תורתנו הקדושה ועבודת השם הוא הפך השגת היופי של יון. כי חכמה א-קית היא ענין מה שהשכל האנושי לא יכול לתפוס (אלא על ידי נבואה, רוח הקודש, “רוחי אמר השם צב-קות”). תורתנו הק’ שורשה ומהותה היא למעלה מן השכל, היא שכל א-קית, ואינו נתקבלת לאדם אלא על ידי ביטול עליה. הכנעה וציות. וזה כל מהות אומה הקדושה, עם ישראל, אנו נכנעים ומתבטלים לתורת השם תמימה. נמצא כל הצלחתנו היא הפך גמור להצלחת השגת חיצונית של תרבות יון ורומי, שכל עניינם  הם כחי ועצם ידי, ואנו, אין לנו כח אלא בפה, והיינו פה של לימוד התורה ופה של תפילה. והיינו התבטלות והתקשרות למה שלמעלה מכל עסק עולם הזה, להשם א-קינו, ל”כי אם ברוחי אמר השם צב-קות

וזה כל ענין של נס מלחמת חנוכה, שהחשמונאיים לא לחמו חיל כנגד חיל כי אי אפשר. אלא לחמו ביטול מוחלטת להשם יתברך כנגד חיל עצום אנושי של יון. שזה כל ענין נס, שהוא גלוי כח הא-קי שמתחת השטח של הדמיון שמה שמתנהל כאן בעולם הזה הוא על ידי כח אנושי. וכשנכנעים ומתבטלים לכח הא-קי, רואים חיי ניסי, היינו שנתגלה האמת, שהכל בא רק מהשם אחד ית’ לבד

שורש השקפת מלכות יון הוא שרואים את האדם ואת העולם כמציאות בפני עצמו, נפרד מן הא-קים. והשקפת האמת הוא שאין עוד מלבדו ית’. יעוד וזכות וסגולת היהודי היא להתבטל למציאות האמת, שאין עוד מלבדו. וכשמצליח בזה היעוד היהודי נכלל הא-קותו ית’. וכמו שרואים בפרשתנו, פרשת מקץ, איך שיוסף הצדיק השיג מדרגה זו של התבטלות המוחלטת למציאות. וזה: (בראשית מ”א:ט”ז) “ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי א-קים יענה את שלום פרעה”. אין כאן ביטוי של ענוה, אלא יוסף כבר הכין את עצמו ככלי המתבטל לגמרי למציאות, לאור השם. הוא ראה בכל הנעשה רק מעשה השם ולא טעה לחשוב את עצמו כמציאות כלל. לכן ידע שממילא נתגלה דבר השם על ידו, כי הוא בטל אליו ונכלל בו. וכשמגיע למדרגה כזו אז אפילו הסטרא אחרא עצמה מודה לו ונכפף בפניו. וזה: (בראשית מ”א:ל”ח) ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח א-קים בו

שנזכה לילך בדרך צדיקים האמתיים ונבטח בהשם אק-ינו ונתבטל אליו לגמרי ונדע שעל ידי זה לא רק שכל אויבנו לא יכולים לנגוע בנו אלא שגם יתגלה האמת שכחם אינו אלא כזב ואפס. ויתגלה האמת בעולם בגאולה שלמה, אכי”ר

featured image:  ink on paper