אך צדיקים יודו לשמך

אם יתן לדרוש. אדרוש.

הפסוק אומר: אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך (תהלים ק”מ:י”ד).

וידוע דרשת חז”ל  א”כין ור”קים מעוטין הן (ראש השנה י”ז:, סנהדרין מ”ט. ועוד).

 וכאן את מה בא “אך” למעט?

אם למעט רשעים, הא לא הי’ צריך לומר “אך”, כי כבר “צדיקים” לבד הי’ משמע: אבל לא רשעים.

 וא”ת אתא למעט בינונים, הלא כבר אמרו ז”ל: (ברכות ס”א:) תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן וכו’ רשעים יצר רע שופטן וכו’ בינונים זה וזה שופטן וכו’ ע”כ. א”כ, כיון שבינונים גם יצר טוב שופטן, בעת שיצר טוב שופטן אמנם הם יודו לשמך.

לכן נראה לומר דאתא לאפוכי מדיוק זה: נימא כמו שלומדים שצדיקים יודו לשמך, א”כ נלמד בכיוון השני: שכל שמודה לשמך, צדיק הוא.

על זה אתא “אך צדיקים”. מיעוט. אך צדיקים יודו לשמך. צדיקים באמת, ולא צבועים, לא כל שמודה לשמך בפה אבל לבו רחוק ממידה זו.

featured image:

digital image: “Save Me from the Lust of Money” 4l