האמנות הזו: “בסתר עליון, אמנות מופשטת דרך פנימה אל הקודש”, ודאי וודאי היא בחינת חיצונית באיזה בחינה רוחנית, דכיון שהוא ביטוי גשמי, הנראה לעין בשרני, א”כ ודאי יש פנימיות לה, שהיא רוחנית יותר, שהיא פנימית כלפי’ והאמנות היא חיצונית לה. אלא שיש חיצוניות ופנימיות בכל בחינה ובחינה בכל העולמות, ואמנות זו היא בחינה חיצונית לאיזה בחינה פנימית מאוד, ולא חיצונית לחיצוניות. וצריך להבין את זה.
כי תאמר: הלא הביטוי היא בעולם הזה, שהוא החיצון מכל העולמות?! וא”כ נשמע שהיא חיצונית לעולם הסמוך לה, שהוא חיצון לכל העולמות חוץ מן העולם הזה החיצון ביותר?!….
ואינו קושיא כלל. דוגמת תפילת שמונה עשרה. (ואע”פ שהיא דיבור, ויותר רוחנית ממעשה יצירה בידיים, מ”מ) היא דיבור הנשמע לאוזן בשרני בעולם הזה, ואע”פ כן הוא (המתפלל) עומד בעולם האצילות (כמו שלמדו חכמנו הק’. )כמוכן, אמנות, אע”פ שהוא מעשה בחיצונה מן העולמות, עולם הזה, אבל עמוק עמוק (עד אין סוף) יכול להיות שורשה, ותבין
