As in our physical lives, HaKadosh Baruch Hu supplies to each one of us our various clothing needs; clothes for sleeping, clothes for praying, clothes for working, etc. and one needs to wear the suitable clothes for each situation; if one would exchange and wear the improper clothes for the situation, it would be certainly painful for him, complete embarrassment. Just so, HaKadosh Baruch Hu graces each one of us spiritual clothing with which to clothe our holy Neshama, in order that we be able to appear and perform properly in this world in order to fulfill our purpose in this world successfully.
The essential spiritual clothing familiar to us is our speech; man’s speech clothes and expresses his soul and will. Within speech itself, there are many different kinds of clothing, these being one’s manner of speech. To such a person and in such a situation one clothes himself with the garment of this manner of speech, and in a different situation, such a manner is not at all appropriate, rather he chooses a different manner. For example, one doesn’t speak to his young daughter in the same manner as he would speak to a bank manager from whom he requests a loan, as is well understood. One will not exchange one manner of speech for another, for it would only be an unimaginable embarrassment, as above with the matter of physical clothing, and even more so.
One must understand well that man himself is not his clothing, not his physical clothing and not his spiritual clothing. Even though one’s clothing is very important, as the saying has it: “clothes make the person,” as understood by all–the importance of being dressed with the proper clothing, whether physical or spiritual, in every situation in life. It is also clear that one cannot take this matter lightly at all and that his clothes should be clean and well-ordered; it is clear that without these important garments, one cannot live at all, that without the clothes with which HaKadosh Baruch Hu has graced him his life is not considered life at all. Nevertheless, it is very important to know that one’s garments are not the self, rather only the Neshama is the self. Many error in this a great deal, and in general one considers himself according to his clothing, thinking: as I am dressed, as I appear, as I am considered by others, that is me. For because of the importance of clothing, as said above, that they are so important to his life as to the point that without them one’s life is not considered life at all, therefore in accordance to their importance, thus so the a person is prone easily to err with respect to them, and to think of his external appearance and manner as he, himself, heaven forbid. To such a degree a person considers himself according to his externality (for also a person’s speech is external, even his speech in prayer with HaKadosh Baruch Hu, his speech is not his innerness itself, and even his thoughts are not his Neshama itself; rather many garments make up the man, layer upon layer, interior within interior), to such a degree does a person only see according to his physical eyes, only garments, so much so that it is possible for a person to pass his entire life and never look inward, heaven forbid, to recognize himself. And if sometimes he will sense and give importance to his inner self, in any case, very few are those who take upon themselves the challenge of fixing their gaze inward, to know themselves, and to measure all that happens to them against their actual self. Great destruction without end result from the lack of recognition of one’s Neshama. However, (the side of good being greater) one who focuses his gaze inward, whose essential ambition in life is to know his Neshama and to attach it to its highest root, to HaKadosh Baruch Hu Himself, by walking this path he is rescued from all the maladies of this world, from all false illusions which are the stumbling blocks in this world, distancing him from his true calling, the goal for which he descending into the world to reach.
If one recognizes his Neshama, his true essential self, and does not err after the clothes which, in any case, he must wear, such a person is never confused, and doesn’t waver from the correct path, for he doesn’t desire except the pure truth; fortunate is he, fortunate is his lot.
The path to achieve this is to minimize as much as possible one’s clothing. One should be modest in his physical dress as well as in his speech. He must be properly covered, and not be exposed even in the least, heaven forbid; however, where it is possible with less, one must do with less; his speech should be minimal and simple, so too his clothing. One’s clothes are one’s honor (see Talmud Bavli, Shabbes, 113b); and one who minimizes his own honor increases Hashem’s honor (see Likutey Moharan, 1, 6). However when one’s speech and clothing are attractive, then their impact is great and it is very difficult not to be drawn to error through them. One thinks: this is my beauty, my honor, and all that is good for me that I make a good impression in the world; my cleverness in speech, this is my success, may the Merciful One spare us! Therefore one must cast away all unnecessary clothing, and persistently search for the path to relieve oneself the weight of dressing up and superficiality. In this way he can come to recognize his intrinsic value, his inner-life, his true life, with Hashem’s help.
כמו שבגשמיות, לכל אחד ואחד הקב”ה נותן לבושים מספיק, בכדי להתייצב בכל המצבים של חייו; לבוש שינה, לבוש תפילה, לבוש עבודה, וכו’, ונצרך לו הלבוש הנכון והמתאים לכל מצב בחייו. ואם יחליף מלבושיו ירע לו מאוד, ויהי לו לבוז. כמו כן חונן הקב”ה לכאו”א לבושים רוחניים ללבוש על נשמתו הקדושה בכדי להופיע ולהתייצב בצורה הנכונה בעוה”ז בכדי למלא את ייעודו על פני האדמה, ולהתעצם בו
ועיקר מלבושיו הרוחניים המוכרים לנו הם דיבור אדם, שדיבורו של אדם מלביש ומבטא פנימיות נפשו ורצונו. ובתוך הדיבור עצמו יש לכל או”א כמה וכמה מלבושים, והם סגנוניות דיבורו. שלאדם כזה ובמצב כזה הוא לובש לבוש סגנון כזה, ולמצב אחר לא שייך כלל מלבוש סגנון ההוא, אלא הוא לובש סגנון אחר. לדוגמה, אדם לא מדבר לבתו הקטנה באופן שהוא מדבר למנהל בנק כשמבקש הלוואה וכו’, וכמובן היטב. ואין להחליף לבוש סגנון זה בזה, כי פשוט יהא לבוז, וכנ”ל לעניין לבושים גשמיים, ועוד יותר
ויש לדעת היטב שאין אדם עצמו הלבושים שלו, לא הגשמיים ולא הרוחניים. ואע”פ שהלבושים הם חשובים מאוד, וכמו דאמרי אנשי: “הלבוש עושה את האדם”, וכמובן לכאו”א כמה הוא צריך להתלבש בלבושים הנכונים, בין גשמי, בין רוחני, בכל מצב חייו, ואין לזלזל בהם כלל, ושיהיו נקיים ומסודרים היטב. וברור שבלי כלים חשובים אלו, אינו יכול לחיות כלל, שבלי הלבושים שחנן אותו השם ית’ בהם, אינו חייו נחשב חיים כלל. מ”מ חשוב מאוד לדעת שאין הלבוש הוא האדם, אלא הנשמה לבד היא האדם. והרבה טועים בזה הרבה, ובדר”כ מחשיבים את עצמם כפי הלבוש שלהם, שחושב שכפי הלבוש שלי, כך אני. כך מסתכלים אחרים עלי, וכך אני. כי כפי חשיבות הלבושים, כנ”ל, שהם כ”כ נצרכים לחייו עד שבלי הלבושים הנכונים חייו אינו נחשב חיים כלל, כנ”ל, אז כפי חשיבותם, לכן האדם אלול בקלות לטעות אחריהם, ולהחשיב אותם כעצמותו ממש, חס ושלום. עד כדי כך, שאדם מחשיב את עצמו כפי חיצוניותו (כי גם דיבור שלו נחשב חיצוניותו, אפילו דיבורו בתפילה עם הקב”ה, אין דיבורו פנימיותו ממש, ואפילו מחשבתו אינו עצם נשמתו, אלא לבושים רבים יש לאדם, שכבה על שכבה, פנימי לפנים פנימי) עד כדי כך שאדם רואה רך לעיניים, רק הלבושים, שאפשר לעבור כל ימי חייו ולא יביט פנימה, חס ושלום, להכיר את עצמו. ואם מביטים לעתים ומרגישים ומחשיבים פנימיותו, מ”מ מעטים הם המקבלים על עצמם האתגר לקבוע הבט שלהם פנימה, להכיר את עצמם ולהתייחס כל שקורה להם לעצם עצמותם. וקלקולים רבים אין קץ נובעים מאי-הכרת נשמתו. ומידה טובה מרובה, שמי שאכן מתרכז הבט שלו פנימה, ושאיפתו העיקרי בחייו להכיר נשמתו ולחבר נשמתו לשורשו העליון, להקב”ה עצמו, על ידי זה הדרך יכול להינצל מכל פגעי הזמן ומכל דמיוני שקר שהם מכשולי אדם בעוה”ז המרחיקים אותו מייעודו האמתי, מלהשיג התכלית שעבורו נשלח לעולם
אם מכיר נשמתו, מי הוא בעצם, ולא נטעה אחרי הלבושים שמוכרחים ללבוש, להחשיב אותם כעצמיים, אדם זה אף פעם מבולבל, ולא זז מללכת לדרך הנכון, כי אינו רוצה אלא אמת לאמיתו, אשרי לו, אשרי חלקו
ודרך להגיע לזה הוא למעט כל מה דאפשר במלבושיו, והיינו שיהי’ צנוע במלבושיו, בין במלבושי גופו, בין במלבושי דיבורו. שיהי’ מלובש מספיק ולא אפילו קצת ערום, ח”ו, אבל מה דאפשר למעט, ימעט, ויהי’ דיבורו מעט ופשוט, וכן בגדיו. כי והלבושים הם כבוד האדם (עיין גמ’ שבת קי”ג:) והממעט בכבוד עצמו מרבה בכבוד השם, ועי”ז נתקרב עליו ית’ (עיין ליקוט”מ א’ ו’). אבל כשדיבורו ובגדיו הם מפוארים, אז רושמם הם חזקים וקשה מאוד ללא יטעה אחריהם, וחושב שזה פארי, כבודי, וכל טובי שאני עושה רושם טוב בעולם, וכשרון דיבורי זה הצלחתי, רחמנא לצלן. לכן צריך להשליך כל לבוש מיותר, ולחפש תמיד דרך להסיר מעצמו עוד כובד ריבוי הלבושים וחיצוניותו. ובדרך זה מגיע להכיר יקר נשמתו, וחיי פנימיים, חיי אמתיים, בעז
featured image:
בעריכת שפתים
אבות ו’,ו’))
(The Torah is acquired with) articulate speech
(Mishnah, Avos 6:6)
Oil on canvas ציור שמן על קנבס
תשע”ה-תשע”ח
40 x 50 cm.