ידוע שיש דברים, מושגים, שאין שכל אדם יכול לתפוס אותם בגוף זה בעולה”ז. והמפורסם מהם היא הסתירה בין ידיעה לבין בחירה, שאע”פ שהקב”ה יודע הכל, מ”מ יש בחירה חופשית מוחלטת וכו’. (כמו דאיתא [אבות ג’:ט”ו, הכל צפוי והרשות נתונה
ונקודה מוסרית בדבר, שתדע שתחום הידיעה הוא תחום של הקב”ה בלבד. ובנ”א הם בעלי בחירה בלבד. תמיד אדם עומד במבחן הבחירה, תמיד צריך לבחור. זה מהותו של אדם, הוא בעל-בחירה. וכל חייו הוא עומד בניסיון לבחור בטוב ולמאוס ברע, ובחרת בחיים וכו’ (דברים ל’:י”ט). אף פעם מגיע בעולה”ז למצב של יודע. כי ידיעה היא התחום של הקב”ה בלבד. רק הוא, ית’ יודע, הוא מבין (כמו דאיתא [אבות ד’:כ”ב] הוא המבין), אבל אדם אף פעם יודע. אם יודע במקצת אינו נחשב ידיעה, כי רק להשם הידיעה. ופשוט
אבל הרבה בנ”א נופלים ברשת הסטרא אחרא, ובאיזה נושאים ובאיזה מוסגים חושבים :”אני יודע בזה.” אבל טעות היא, ואדרבה, מי שחושב שהוא יודע הוא ודאי לא יודע. וכמו שכתב רביה”ק, ננמ”ח, בכמה מקומות (כגון שיחות הר”ן, ג’, עיי”ש), וזהו כי תכלית הידיעה אשר לא נדע (ספר בחינת עולם י”ג: ל”ג). שאדם צריך להבין זה, שאינו יודע כלל, אלא רק עומד בבחינת בחירה, שצריך לבחור, להשתדל לברר ולבחור בטוב על ידי מקצת אור שמזריח הקב”ה בחסדיו בנפשו, לראות הנכון לפניו מתוך החושך, ולזכות להבין הרמזים שהוא ית’ מרמז בו ברוב רחמיו, להטיב לו לאחריתו, לבחור בחיים אמתיים
תמונה:
וירא ד’ כי סר לראות
(שמות ג’:ד’)
And Hashem saw that Moshe turned to investigate
Oil on canvas ציור שמן על קנבס
תשע”ח
60 cm x 50 cm.