אפשר לבאר בקיצור נמרץ שחזרתי בתשובה נבע מזה שהייתי מיישב את דעתי על ידי עסק הציור, שהשתמשתי בציור לברוח מן הבילבול הדעת הגדול השורה בעולם כ“כ בדורות אלו, והייתי מחפש מאוד להמלט נפשי מכל הבלבול, מאוד הייתי מחפש איה מקום מנוחתי, ומצאתי טוב להתעסק בציור כי הייתי יכול לכנס בעולם פנימי ולחבר אל נפשי, ו“לדבר” הרבה עם עצמי דרך הציור וכו‘, ומאוד מאוד מצאתי לחבב את ישוב הדעת מן הכל והייתי רץ לשם תמיד כל שהייתי יכול, עד שהייתי מוכן להפקיר את פרנסתי וכמעט כל שאר ערכים בחיים כלפי הצורך ליישוב דעתי בכל מצב וכנגד כל מתנגד לזה.
ואע“פ שלא יכולתי לעמוד על האמת לאמיתו בציור לבד, מ“מ הייתי, דרך ציור, יכול לגלות ולהכיר הרבה מן השקר, להבין :הנה זה הדבר שקר, והנה עוד דבר זה שקר, ובדרך זה הייתי שולל הרבה מן הדמיונות עד שהייתי יכול לעמוד על האמת שודאי יש א–קים וודאי יש תכלית ממנו לעולם וודאי יש גמול וכו‘, ועוד נקודות יקרות מן האמת. ועל שהייתי תמיד מיישב את דעתי עד שהייתי עז למסור את הכל בשביל זה, בדרך זה סוף סוף באמת התקרבתי אל האמת בחסדי שמים מרובים (כי בתחילה הייתי נתון במקום של שקר עמוק מאוד, בתכלית הריחוק מן האמת ומן הטוב), סוף סוף הייתי במצב שהייתי מסוגל להכיר את האמת כשהייתה מזדמנת לפני, אע“פ שהיתה הכרה מועטת מתוך ההסתרה ואפילה עצומה, מ“מ בנס ניצלתי
וכבר אמר ה“נחל נובע מקור חכמה“, רביה“ק רבי נחמן מברסלב, זיעוכ“י, בעיקר העולם רחוק מהשם ית‘ משום חסרון ישוב הדעת, ואם אדם יישב את דעתו היטב יחזור מהר להשם ית‘, וכן כתב כעין זה הרמח“ל ז“ל, זי“ע, בתחילת ספרו הק’ מסילת ישרים, עיי“ש
featured image:
pencil on paper