יום תענית אסתר, תשס”ט
Let us agree that P. Picasso was a genius, even a big genius. But what did he teach the world? He taught that it is perfectly fine for a human being to behave like a rhinoceros, or similar. It seems that the basic problem of (him) and Modern Art in general is that it found no better than to say, “this is what I am.” (This is a step beyond the Impressionists who introduced :”this is what I see” which involved a certain התבטלות האנכי, they also expressed a certain desire to cling to reality—what I see in front of me. This was a rebellion against Romanticism and the earlier fantasies of the Church, and saw the formalism of the Renaissance as unusable for expression of human emotion. But Cezanne, the “father of Modern Art” brought Impressionism back towards form, from there evolved Cubism which was an attempt to unite formalism (an admission to structure and order in the mind and in the world, and submission to the fact that art cannot avoid the metaphysical) with the “seeing” of the Impressionists. But Moderns (Picasso, Matisse…) did not reject expression of the self, אנכי, rather said: “this is what I am, make of it as you wish, this is the truth.” Of course, it is not the truth, and not what I am, and even though it expresses an aspect of the truth,
אבל אין תורה בגוים, ואין אמת אלא תורה, ואין אדם יכול להשיג האמת כלל בלא תורה. וכל האמנות שלהם אינו אלא משמוש באפילה עצומה. ודברים פשוטים (דברים אלו) הם, אלא לומר דעיקר לאמן יהודי המחייב את עצמו להתקדם ולהשתמש אמנות והשפה המודרני שנגלה על ידי האלו, שתזכיר לעצמו תמיד דאני עבדי השם יתברך, ובדרך עבודה נלך, ואין מספיק לומר: כך אני מרגיש, כך אני יכול לתאר את עצמי, אלא דרך עבודה פנימה למצוא האמת לבד, ולהראות רצון השם לעצמו מהו בן אדם דהוא צלם א-קים, זה האתגר
painting:
חביב אדם שנברא בצלם
(מסכת אבות, ג‘: י“ח)
Precious is Man for he is created in the Divine Image.
(Mishnah Avos)
Oil on canvas ציור שמן
תשס“ח
35 cm. x 50 cm.