(מתפילת שמונה עשרה)
You graciously endow man with wisdom.
(From the Amida Prayer)
Oil on canvas ציור שמן
תשס“ז–תשע“ו
40 x 50 cm.
In private collection, Ramat Bet Shemesh, Israel.
Exhibited :
- Bais HaBaal Shem Tov, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition of paintings. 2009
- Hechal Shlomo Museum, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition. 2010-11
חז“ל אמרו: אם אין דעת, הבדלה מניין? כשחזרתי לצייר העיקר הראשון הנחוץ לי הי‘ לשמור את הדעת תורה, דעת חיים, שקניתי במשך עשרים שנה שהפרשתי משום עסק באמנות. אמנות, אני ידעתי, הוא מקום מסוכן, כי נכנסים בעמקי ים הלב, ים הרגש, מקום כל התאוות, מקום הדמיון, ולא הייתי מוכן לסכן את עצמי כלל ועיקר. לכן הדבר הראשון: לבקש מהקב“ה דעת: איך לכנס בשלום ולצאת בשלום? איך לעשות תמונות קדושות, טהרות לגמרי? כי אם אין דעת—הבדלה מניין? איך יכולים להבדיל הקודש מן החול, האור מן החושך, הישראל, האמנות האמור להיות יהודיי, הן העמים, מן האמנות שלמדתי אצלם
לכן זה הי‘ נצרח לי מאוד להתפלל ולהתעסק בציור עצמה בעניין של תפילה על הדעת. יש בחינה בציור זה, ובכל הציורים שלי, ושמא בכל ציור בכלל, בחינה של תפילה—תפילה חרישית, תפילה בלא דיבור, אלא במחשבה ובמעשה ידיים. כי תפילה הוא עניין לשדד מערכות הטבע ולהביא מציאות חדשה לעולם. כן ציור, לפחות בציורים שלי, כולם הם ביטוים של תקוה וגעגועים חזקים מאוד שיהיה שנוי בחיים. שיראה כבר את הגאולה שאנחנו מצפים עליו כל כך, וכו‘, וכו‘. הגאולה עצמו אין בכוחי להביא, אלא להתפלל עליו, אני יכול. גם לצייר עליו אני יכול. וכמו שיש לי אמונה שתפילתי אינו לריק, ח“ו, אלא ודאי שהוא פועל למעלה, ושהוא בעיקר הדרך הנכון לי להשיג את בקשתי, גם כן אני מאמין שלצייר בקשתי, אינו לריק, ח“ו, אלא הוא גם פועל ודאי, להביא מציאות חדשה לעולם. והדברים ארוכים, ואין כאן מקום להאריך
בציור הראשון הזה דבקתי את עצמי ליסודות שרכשתי בשנים בקודמים שלי באמנות. לבנות ציור: צבע מול צבע. בנין הציור יהיה על ידי צבעים לבד, מופשטות משום תיאור ודמיון לאיזה “חפצי עולם“, רק שטחים של צבעים “מדברים” אחד לחברו