לשון מדרש שוחר טוב, שמואל (מדרש שמואל רבתא פרשא א’): זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב א”ר יצחק כל מי שהוא מזכיר צדיק ואינו מברכו עובר בעשה דכתיב זכר צדיק לברכה וכל מי שהוא מזכיר רשע ואיננו מקללו עובר בעשה דכתיב ושם רשעים ירקב, עכ”ל.
גמ’ עבודה זרה מה:,מו. תניא ר”א אומר מנין לעוקר עבודת כוכבים שצריך לשרש אחריה ת”ל ואבדתם את שמם אמר לו ר”ע והלא כבר נאמר אבד תאבדון אם כן מה ת”ל ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לכנות לה שם יכול לשבח לשבח ס”ד אלא יכול לא לשבח ולא לגנאי ת”ל שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא הא כיצד היו קורין אותה בית גליא קורין אותה בית כריא עין כל עין קוץ.
תהלים ט”ז: ד. ובל אשא את שמותם על שפתי.
וכבר הורה לנו ב”ספר חרדים”, דמה דאיתא במס’ מכות (כ”ג:) דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה וכו’ לא אתא למימר שאין יותר מתרי”ג מצוות, אלא שתרי”ג הוא מספר שרשי מצוות, אבל יש מצוות אין מספר שהם יוצאים מתרי”ג מצוות העיקריים.
ובסה”ק ליקוטי מוהר”ן, תנינא, תורה ה’ איתא: כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך נִקְרָא מִצְוָה כִּי יֵשׁ תַּרְיַ”ג מִצְווֹת, וְאֵלּוּ הַתַּרְיַ”ג מִצְווֹת יֵשׁ לָהֶם עֲנָפִים רַבִּים וְכָל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ נַחַת לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הוּא בְּחִינַת מִצְוָה, עכ”ל.
ומזה, פשוט שכל פסוקי התנ”ך יש בהם בחינת מצוות, כי כל פסוקי התנ”ך ודאי רצון השם הן. (וע”ע ליקו”מ, קמא, תורה כ”ב, סימן ט’ בזה) ולכן, לדוגמה, “עבדו את השם בשמחה” הוא מצוה, ואע”פ שאינו מן התרי”ג.
וכמו כן יש לומר שפסוק זה: ובל אשא את שמותם על שפתי, מלמד שיש מין איסור מסוים להזכיר שם עבודה זרה (ושם רשעים). וכן בתורה עצמו כתיב: שם אלהים אחרים לא ישמע על פיך (שמות כ”ג:י”ג). ועיין גמ’ סנהדרין ס”ג: מה שדורש בזה. מ”מ כבר אמרו ז”ל: איו מקרא יוצא ידי פשוטו (שבת ס”ג.). ועיין שם היטב בפירוש הרמב”ן, ז”ל, ודו”ק.
ובכל ענין, מוכח מהנ”ל ממדרש שוחר טוב שאם מזכיר שם רשע צריך לקקלו, ואם לא מקקלו עובר על עשה. ומן הגמרא עבודה זרה שיש מצוה, אולי חיוב, לכנות לרשע שם לגנאי.
דברים כ”ה:י”ט. תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח. ובפרש”י ז”ל, שם. מאיש עד אשה, מעולל עד יונק, משור עד שה, שלא יהא שם עמלק נזכר, לומר בהמה של עמלק היתה. עכ”ל.
ויש לתן טעם בדברי רש”י, ז”ל. כי מצות מחיית עמלק היא מעיקרי הגאולה האחרונה, שיבא עלינו מהרה בקרוב. וע”י מחיית עמלק יהי’ שם השם שלם, [כמש”כ בסוף פרשת בשלח], והיינו בשעת הגאולה. ובשעת הגאולה העולם יהי’ מלא שלום ושמחה ומלא דעת השם, והאמת יהי’ בגלוי. ומאז, רצון ה”י שיהי’ רק טוב בגלוי לעמו ישראל ולא יהי’ עוד מלחמה ולא שום עצב, אלא שלום ושמחה וקרבת השם כל היום.
וברור, שאפילו בזמנינו כשאנו עדין בתוקף הגלות, כשנמצא בשעת של שמחה, בשעה טוב כזה, אם מזכיר שם של רשע ומעשיהם, ואפילו דרך רמז קל, בהזכרת וזכר הרע ההוא, ודאי מקלקל את השמחה השרוי אז, וגורם עצב ויגון וגם כעס. וזהו ענין מחיית שם עמלק כפרש”י, ז”ל, שלא יהא שם עמלק נזכר, לומר בהמה של עמלק היתה. שבשעת הגאולה, שעה של שלמות הטוב שיהי’, אז אפילו לזכור שהי’ בעולם עם רשעים כזה הוא פוגם בשמחה, ואין רצונו ית’ שיהי’ לנו אז שום חסרון.
וכמו כן יש לומר טעם שאין להזכיר שם רשעים כלל, אפילו עכשיו, כשעדין איננו שרויים בשמחה. כי מ”מ רצון ה”י שיהי לבניו, עם ישראל, כל מציאות של שמחה ודביקות בו ית’ כל שאפשר להם. כי עוז וחדוה במקומו, שאין במחיצת הקב”ה אלא מציאות של שמחה תמידית ואין לפניו ית’ שום עצב. והוא ית’ דורש קירבתינו אליו תמיד, [מצות דבקות בו ית’ מוזכר בד’ פסוקים בתורה: דברים ה’:י”ג, י’:כ, י”א:כ”ב, כ’:ל’], ולכן נצטווינו ללמוד תורתו הק’ יומם ולילה כי הוא כולו עסק עם דברי א-קים חיים ודברי צדיקים, חכו ממתקים וכלו מחמדים, אילת אהבים ויעלת חן, ואין בו אלא טוב ורצוף אהבה ושמחה תדירה. כך רצונו ית’ בשביל כל בניו.
ובמציאות כזה ודאי הזכרת שם רשע ומעשיו הוא רק גורם עצב וריחוק מן התכלית, ואם צריך להזכיר שמו של רשע, וכגון בדרך למוד, לפחות בעי לקללו, כי הקללה מתקן הדבר, שמורה בזה שלא הזכרת שמו קשור לשמחה והטוב הרצוף שהיהודי הזה שרוי בו לפניו בלימוד התורה שלו ית’ או בעשיית המצוות שלו ית’, אלא מה שהוא מקלל את הרשע בהזכרת שמו מורה שהוא לא הזכיר ימח שמו וזכרו אלא לצורך, שבקללת הרשע יש גם קידוש ושבח להשם ית’, כידוע.
ובקיצור, אם מזכיר את הרשע בלי לגנות אותו או לקללו זה רק מורה על הריחוק של המזכיר מהשם ית’, ח”ו, וחסרון חישוב לכבוד השם ית’, ח”ו, וכ”ז מונח בדברי דוד המלך, ע”ה: ובל אשא את שמותם על שפתי. וכ”ז מובן ופשוט.
גם חשוב לדעת, ויש לומר שזה נמי מטעמי מצוות מחיית שם עמלק עפ”י סוד, והוא עוד סיבה לא להזכיר שם רשע כלל, ואפילו בכתב (אם לא שמקללו ומכנה לו שם לגנאי בצדו), והוא שידוע מכל ספרי אמת, שכל דבר הנעשה למטה בעולם הזה, ואפילו במחשבה, ואפילו בהרהור, עושה רושם למעלה, והיינו שגורם שמלמעלה משפיעים לכל העולמות מהשורש הדבר הזה הנעשה כאן למטה. (עיין בזה, לדוגמה, בספה”ק נפש החיים, שער א’) ולכן אם מזכיר שם רשע הרי זה נותן כח, ח”ו, לאותו שם, לאותו רשע, בשורשו למעלה, ח”ו. ודי למבין.
*****************************
למרות דלכאורה המפורסמים אינן צריכין ראי’, מ”מ אגיד דברים ברורים, בס”ד, בנושא של הרשע המרושע הגדול ביותר, יש”ו (לא לחנם שראשי תבות שמן הוא: י”מח ש”מו ו”זכרו) כי בעונותינו הרבים מאוד בסוף הגלות המר הזה ירדנו פלאות, ולצערנו הגדול והנורא יש שיבושים רבים אפי’ בנושא המר זה, לא רק באלו הרחוקים מתורת השם תמימה, השם ירחם, אלא גם, חס להזכיר, בתוך המחנה של אלו הרוצים להתקרב אליו ית’, השם ברחמיו המרובים מאוד ירחם עלינו למען שמו.
איתה בגמ’ סנהדרין בסוף פרק נגמר הדין (ואינו לפני כעת כיון שהוא מן הדברים שהשמיטו הצנזורים (עכו”ם) ולא נמצא בהרבה מהדורות) שיש”ו קיבל מיתת בית דין על שהי’ מסית לעבודה זרה וגם על שהי’ מכשף. ובזה לבד פשוט ופשוט שכבר נחשב כרשע גדול.
כי ידוע שקשה מאוד שאחד יתחייב מיתת ב”ד בפועל כמבאור באריכות בגמ’ סנהדרין, ואכמ”ל.
וגם שמסית הוא חמור מן החמורות, שדינו חמור מכל שאר עבירות שבתורה. שכתוב עליו: לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו. כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ וגו’ (דברים י”ג:ט’, י’) שבכל התורה כולו גובר מידת הרחמים ומחויבים לחפש בכל מיני דרכים להצדיק אדם בדינו, ובמסית הפוך הוא: אסור בהחלט לרחם עליו.
אבל יתר מזה, הנה כתוב בפסוק (בראשית ד’:י’) ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. ובבראשית רבה (כ”ב:ט’, ומובא במקצת בפרש”י, ז”ל, עה”ת שם) רבי יודן ורבי הונא ורבנן: רבי יודן אומר: דם אחיך אין כתיב כאן, אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעותיו. עכ”ל. ובגמ’ סנהדרין (ל”ז.) דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו. עכ”ל. והיינו שרוצח נתחייב לא רק על הנרצח אלא גם כן אחראי על כל הצאצאים שהי’ אמור לצאת מן הנרצח, גם נתחייב על נפשם כאילו נמי הרגם.
יש ללמוד מזה לעניינינו בשתי אופנים. א’ הוא באופן כללי, שמעשי אדם יש להם תוצאות רבות עד סוף העולם, והאדם אחראי באופן מסוים לא רק על המעשה קטן שהוא עושה אלא גם על כל מה שנגרם על ידי המעשה, בין לטוב בין למוטב. והוא בכלל מה דאיתא במשנה (אבות ב’:י”ב) איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. רבי שמעון אומר, הרואה את הנולד.
ושנית, רואים שדוקא ברוצח נדרש ענין זה מלשון הפסוק בגמרא ובמדרש. וידוע שהמחטיא נפש הוא חמור מן ההורג אותו. ובפרט במסית לעבודה זרה, שאין מחטיא נפש גדול מזה.
מזה כמה גדול ועצום ההטא של אותו רשע, י”מח ש”מו ו”זכרו, שעל ידו נגרם אלפים ורבבות אין מספר של נפשות קדושות של בני ישראל שנהרגו בגוף ובנפש עד היום הזה, שיאמר הקב”ה לצרותינו די.
ובאמת אין הדעת והרעיון יכולים להכיל כמה רע יצא מהאיש הרע ההוא, י”מח ש”מו ו”זכרו. כי הנה התורה הקדושה נקראת תורת אמת, כי השם א-קינו אמת, וחותמו אמת. וכל תכלית הבריאה הוא רק שיתגלה האמת בעולם הזה. וזה כל ענין של ביאת משיח צדקינו, בב”א, לגלות האמת בעולם.
והרשע מרושע ההוא, משיח שקר כוזב ומשוקץ ההוא, י”מח ש”מו ו”זכרו, פעל רק להפך, שגילה תורה מזויף, תורת מוות, במקום תורת חיים. וא”א כלל לספר מספר הנפשות שהוא ותלמידיו, ימח שמם וזכרם דחקו ורחקו מן האמת, מן תורת משה רבינו, ע”ה, ומן דברי א-קים חיים, ומן הדעת הנכון והישר, וכמה חושך וערפל הוא הביא לעולם, וכמה חיזוק וסיוע הוא נתן לכל מי שרצה למצוא דרך למרוד בהקב”ה ובצדיקי אמת ובתורה הקדושה, וכו’ וכו’.
ולענ”ד יש להסתכל על מעשיו ודרכיו ולהבין אותם באופן פשוט. דמה נפשך: אם מה שכתוב עליו בספר המתועב שלהם הוא אמת—והיינו שבאמת י”מח ש”מו ו”זכרו אמר ועשה הדברים שכתוב שם שהוא עשה ואמר אותם—אם כן, אין להבין את אותו אנוש אלא כמשוגע גמור, פשוט כאדם שיצא מן הדעת לגמרי. הרי כתוב שם (כך מפורסם בכל העולם) שהוא טען שהוא משיח, ח”ו. והעניו הראשון והענין האחרון של המשיח האמת, (ובאמת הוא ענין של כל יהודי אפילו הפשוט ביותר) הוא אך ורק לחזק את קיום התורה הקדושה, תורת משה רבנו, ע”ה, והפצת דעת תורת משה בעולם אצל בני האדם, ולגרום קיום מצוותי’ הקדושים. זה תפקיד של משיח צדקינו בפשוטו. והדבר הוא כ”כ פשוט וברור עד שיהא רק נחשב שחוק להאריך בזה. והרשע העצום ההוא לא דיבר כלל לחזק קיום תורת משה, ולהפך דיבר—רק לבטל קיום תורת משה, ח”ו. ואם הי’ לו, ימח שמו וזכרו, אפי’ טיפה של דעת תורה אמתי וידיעת משפטי התורה, אפי’ באופן שטחי, מיד הי’ מכיר שדרכיו הם מובילים אותו לאבדון נצחי, שדבריו הם דברי כפירה בעוצמה כה גבוה, וכו’, ולכן א”א להבין דרכיו אלא כמעשה משוגע, שנטרף ונטמאה דעתו כ”כ מן העבירות החמורות שהרבה לעשות עד שבאמת נתקיים בו מה דאיתא במס’ ברכות ומובא ברמב”ם (הלכות תשובה ד’,ו’): וכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה. כי אם הי’ לו אפילו טיפה מן הים של דעת ישר ובריא הי’ מיד מניח דרכו של מוות, ומתחנן במסירת נפש ממש למצוא איזה דרך תשובה לתקן מה שכבר קלקל. ומה שהוא המשיך בדרכו הכ”כ מקולקלים עד הסוף רק מורה שלא הי’ לו שום שפוי דעת כלל ועיקר, כנ”ל. ופשוט הוא—דברים אלו, לענ”ד, וכל מי שיתבונן ע”ז אפי’ רגע קטן יבין כמה ברור זה.
אבל יש דרך אחרת להבין, ואע”פ שאסור לדן אותו רשע בשום צד זכות, וכנ”ל, מ”מ כיון ששמא זה אמת—שמה שכתוב עליו בספר הרע שלהם, שמא לא היו דברים כזה במקצת או ברוב, אלא הספר פשוט מלא וגדוש בשקרים וכזבות מאוד מאוד [והיינו חוץ מן מהות תוכן הדברים שהם תכלית השקר; חוץ מזה, שמא הרבה מן הסיפורים, המעשיות והדברים שהוא אמר דמיונות כבזים הם שלא היו ולא נבראו, אלא ע”כ קצת הדברים צריך להיות אמת, כי באמת מסית הי’ ומכשף הי’, כנ”ל. ולפי”ז, א”כ, שמא לא הי’ י”מח ש”מו ו”זכרו כ”כ משוגע כמו שמתואר שם.
ואינני יודע איזה מן הצדדים יותר מיקל עליו, י”מח ש”מו ו”זכרו, לכן אניח הדבר בצ”ע.
ובכל הדברים שכתבתי כאן, ברור למבין, לא כתבתי אלא בקיצור נמרץ מאוד, ויש לרוב הדברים אריכות גדול של ראיות ובאורים שאפשר ואולי ראוי להביא, אלא כיון שהענין הוא כ”כ מגעיל, לא סבלתי אלא לדבר בקיצור גדול. השם הטוב ימהר לכפר ולרחם עלי ועל כל עם קדשו וימהר לגלות האמת בעולם בביאת גואל צדק, וימח שמם וזכרם של כל הרשעים מן העולם, במהרה, במהרה. אכי”ר
featured image:
יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא ולאחיא מתיא ולאסקא לחיי עלמא ולמבני קרתא דירושלים ולשכלל היכליה בגוה ולמעקר פולחנא נוכראה מארעא ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה וימליך קודשא בריך הוא במלכותיה ויקריה בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן
(קדיש לסיום מסכת)
May His great Name grow exalted and sanctified in the world which will be renewed and where He will resuscitate the dead, and raise them up to eternal life, and to rebuild the city of Yerushalayim and to complete His Temple within it, and to uproot foreign worship from the earth, and return the service of Heaven to its place, and He will give reign to His Kingship and His Glory in your lifetimes and in your days, and in the lifetimes of the entire Family of Yisrael, swiftly and soon, Now respond, “Amen.”
(Kaddish upon the finishing of a tractate of the Talmud)
Oil on canvas
ציור שמן על קנבס
תשס”ח
70 cm. x 100 cm.