יום ה‘, כי תשא, תשע“ב, יום פורים שמח
בעזה“י
זכיתי לשמוע כמה פעמים מפי מו“ר הגה“צ, הרב חיים קמיל, זצ“ל, ביאורו של רבו הגאון רב חיים שמואלביץ, זצ“ל, הבנת ענין חטא העגל, והיינו תירוץ הקושיא המפורסמת היאך יכולים היו בנ“י לעבור על חטא כה חמור רק ארבעים יום אחרי מעמד כה נשגב של גלוי השם ית‘ בנתינת התורה בהר סיני: והתשובה היא שנתינת התורה בו‘ סיון הי‘ בחינת מתנה, שבאמת לא היו ראוין בנ“י לקבלתו, ומתנה אין לה קיום, כי רק דבר הנקנה בעמל וביגיעה יש לו קנין וקיום, ע“כ דבריהם לפי זכרוני והבנתי בקצור
ואע“פ דודאי אמת ימללו, ודרכי חיים אמתיים הם מורו, יש לענ“ד להאיר דבר, בעזר החונן דעת, ולא מצד ויכוח כלל אלא מצד הוספה. והיא שעל כל פנים הקב“ה בחר לתן התורה כמתנה לאינן עדין ראוין ואע“פ שאין בו קיום כך, ובטעם הדבר יש ללמוד לימוד בעומק נפש אדם, כי אדם ברצונו הטוב חפץ לקנות מעלותיו ביגיעת נפשו ולא לקבל מתנות, דזהו מטעמי בריאת העולם שמאפשר הקב“ה לבריותיו לזכות לשכרם בלי נהמא דכיסופא לכן הקב“ה בחכמתו גזר שנתינת התורה יהי‘ דוקא בלי שבני ישראל יקדים מצדם העמל הראוי לקנינו, כי יש רצון יותר נעלה בנפש האדם מלזכות במעשיו לקנייניו, והוא שבכל מקרא האדם ירצה למה שחפץ הבורא יתברך
אבאר יותר בדוגמה. נימא דיהודי מסוים אין לו מידת הוותרנות כראוי לו, ותמיד הוא נכשל בדבר מסוים, וסובלים ממנו בני ביתו וכד‘, ויהודי ההוא מרצונו הטוב שונא מתנות ולא מבקש מהשם ית‘ לתת לו מידה זו במתנה אלא משתדל מכוחות שיש לו לקנות מידה זו בדרגה כראוי. אבל לכאורה יש דרך מובחר ממנו והיינו לוותר על רצונו הטוב לקנות כראוי המידה טובה שהוא צריך, כי סוף כל סוף דרך זה הוא לצורך עצמו, ותבין. אבל אם הוא רוצה באמת לקיים רצון יוצרו ית‘ שיהי‘ ליהודים מידות טובות, ושלא סובלים מהם בני אדם אלא יהינו מהם, ויהי‘ בזה משום כבוד השם שעבדיו ית‘ מתנהגים כדבעי, א“כ, הי‘ לו להתפלל להשם ית‘ לתת לו מידה הנצרך במתנת חינם כדי שלא יסבלו ממנו עוד ושיהי‘ קידוש השם על ידו ולא ההפך. בזה הוא לא חושש להנאתו ושכרו האישי אלא חושש לכבוד קונו ית‘, ויש סיכוי גדול שימלא ה“י בקשתו האמתי. ומה שאין במתנות קיום, אין הכי נמי אין בו קיום, אבל כל זמן שהיהודי עומד בהחלטתו הטוב להתחנן פני א–קיו שלא יסבלו עוד ממנו, יש לומר שימשיך הבורא ית‘ לתן לו מתנה נמשכת עד שסוף סוף הוא כבר יקנה את המידה בעמל עצמית. (והתפילה עצמו, ואמונתו בבורא ית‘ שחפצו ית‘ לתת לו בקשתו כמתנה, הוא גם מדרכי קנין הדבר הנצרך, והבן
ובמתן תורה שיש לומר שכן כיון הקב“ה: שבני ישראל יבינו שקבלו מתנה שלא הגיעו בה, ושיעמדו בתוקף הכרתם הטוב, ולהתחנן פניו ית‘ ברציפות שיישאר אצלם המתנה עד שישיגו ויקנו אותו במשך הזמן בעבודתם הראויים
וכן בכל עבודתנו יש לנהוג כך, לבקש מהשם ית‘ להקדים לנו כל צרכינו הרוחניים וגשמיים ולא להמתין עד שנהיו זוכים בעבודתנו, וזה לא מכחיש או מחליש רצוננו הטהור והרציני לקנות כדין כל השגותינו (וגם לא שכרנו), כי מבינים שקיום המתנות אצלנו תלוי בקיום התנאי שהתנה עם הבורא ית‘ בתפילתנו, לשלם באותו רצינות תשלום המלא אחר כך
(ויתר על זה יש להבין שכל הנהגת ה“י אתנו הוא “בהקפה“, על מנת שנשלם אחרי קבלת המתנה, דלא נמצא אדם שהקדים עבודה ליוצרו ית‘, וכמו שאמר הנביא (מיכה ו‘, ו‘) במה אקדם השם וגו‘, וכן אמר דוד המע“ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך, כי בריאת העולם אינו אלא חסדים גמורים. ודי למבין
featured image:
דרש רבי חנינה בר פפא
(מגמרא עבודה זרה דף ב)
Explicated Rabbi Haninah Bar Pappa…
(Talmud Bavli, Tractate Avodah Zara)
Oil on canvas
ציור שמן על קנבס
תש”ע
100 cm. x 75cm.