ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (דברים י‘:י“ט). וכן הרבה מצוות כדומה; לאהוב את הגר ולדואג שהגר לא ירגיש שום גרעון והשפלה מצד שאינו מיוחס כשאר ישראל המתייחסים ליעקב אבינו, ע“ה, דור אחר דור. ובפרש“י, ז“ל, שם: מום שבך אל תאמר לחברך. עכ“ל. הרי שגר נחשב בעל מום, והיינו מצד הייחוס, כנ“ל. אלא, אומר הפסוק, אין להשפילו משום כך, כי אכן אתם, בני ישראל, נמי בעלי מומים. (ואע”פ שהגרות שלכם ושלו אינם שווים, כי שלו מצד הייחוס, ושלך מצד שהייתם גרים בארץ נכריה, מ”מ, למעשה אותו מום הוא, כי העיקר הוא שמרגישים כאיש זר, שאינו כשאר אנשים, אינו מן המנין, וברור והבן
והנה, הגרים חיייבים בכל תרי“ג מצוות ככל ישראל. וא“כ, נשאל השאלה, איך גר עצמו מקיים מצוה זו של ‘ואהבתם את הגר‘? ונראה דאין לתרץ שהוא מתחייב בזה לאהוב גרים אחרים, דאם אכן נכון הוא, כי חייב לאהוב אותם משום ‘ואהבת לרעך כמוך‘, אבל מצוה זו: ‘ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים‘, איך הוא נתקיים על ידי שהוא אוהב גר אחר? הלא הוא לא הי‘ בארץ מצרים, והיינו האבות שלו שהוא מתייחס עליהם לא היו בארץ מצרים. והיינו, שאין טבע של הגר להסתכל ב“מום” של גר אחר ולהשפילו, שצריך התורה להזהיר לו על כך, כי הרי מום של גר חבירו הוא מום שלו ממש. ולא צריך להזהיר לו: מום שבך אל תאמר לחברך. רק לישראל מיוחס צריך להזהיר לו כך, ולהזכיר לו שיש לו מום גם כן, אבל גר אינו שוכח המום שלו, שצריך להזכירו. וברור
והנראה לחדש בזה, שהגר מקיים מצוה זו של ‘ואהבתם את הגר‘ על ידי שהוא אוהב את עצמו, והיינו שהוא מוזהר לאהוב את הבחינת גר שבו. והיינו, אע“פ שהוא ישראל גמור ושלם בכל ענינים, מ“מ נמי שם “גר” עדיין עליו, שהבחינה הזה שהוא גר, את הבחינה הזה הוא חייב לאהוב
כי טבע כל גר הוא שכמעט מעל הכל הוא רוצה לסלק הבחינה הזה של גרות מעצמו. והיינו שהוא רוצה ראש וראשון לא להיות “אחרת“, לא לבלוט, לא ליחשב כזר ,אלא להיות ככולם. כמו שברור וידוע מן חוש המציאות בכל מקום. ועל זה אומרת לו התורה: לא. ואהבתם את הגר שבך; אל תשתדל להיות “כשאר העם המתייחסים ליעקב אבינו, ע“ה, דור אהר דור“, כי אתה מיוחד בזה שאתה גר, ולכן שם גר עליך. תהיה עצמך, כמו שאתה באמת, ולא תחשוב : הלוואי שנולדתי כשאר ישראלים
וכמו שאשה צריכה לברך “שעשני כרצונו” בלב שלם, ולא לחשוב ‘הלוואי שהייתי איש, כי הוא המובחר‘, ואלא היא חייבת להבין היטב (וזה עבודה גדולה) שהמובחר בשבילה הוא שהקב“ה עשה אותה ‘כרצונו‘, להיות אשה. וגם הגר הוא צריך להבין היטב שהמובחר שלו שהקב“ה עשה אותו כמו שהוא. וכמו שאשה צריכה להתרצות לגמרי להיות אשה, כי אין לה צפוי שאולי יום אחד היא תצליח להיות נחשב איש. כמו כן הגר אין לו לחשוב ולצפות אולי יבוא היום שלא יהיה ניכר עוד שאני גר, אלא שיחשבו לי כשאר ישראלים. והבן היטב, כי זה נסיון לגר, כי אם הוא משתדל בדרך הזה, יכול להיות שהוא יצליח, שיבא יום שאף אחד יכיר שהוא גר. וע“ז באה התורה ואומרת לו: אל תלך בדרך זה. אומר לו הקב“ה: עשיתי לך גר—דוקא. ואני מתפאר בך—דוקא , מצד שאתה גר. אל תתחפש להיות כשאר יהודים. ואהבתם את הגר
ואל תקשה על תירוץ זה: איך מקיים בדרך זה: ‘כי גרים הייתם בארץ מצרים‘? הרי הגר לא הי‘ בארץ מצרים. אינו קשה, אדרבה, מתיישב היטב. כי ‘כי גרים הייתם בארץ מצרים‘, פירושו הוא: אל תשכח שבעלי מומים אתם, אתם—נמי גרים, תזכור זה תמיד. והנה, הגר נמי מוזהר: אל תשכח שאתה גר! (ואע“פ בפנימיותך ודאי אתה לא יכול לשכוח, אבל) אל תעשה דברים לכסות האמת הזה, לא לעצמך ולא לאחרים, אלא: ‘ואהבתם את הגר‘, אהבתם את הבחינת גר שבך
featured image:
חבר טוב היה ליראה ד’
(אורחות חיים להרא”ש)
Be a good friend of those who fear Hashem.
(From the Path of Life)
Oil on canvas
ציור שמן על קנבס
תשס”ח