רפוא לחטא העגל

רפוא לחטא העגל

posted in: Blog | 0

יום ה‘, כי תשא, תשעב, יום פורים שמח

בעזהי

זכיתי לשמוע כמה פעמים מפי מור הגהצ, הרב חיים קמיל, זצל, ביאורו של רבו הגאון רב חיים שמואלביץ, זצל, הבנת ענין חטא העגל, והיינו תירוץ הקושיא המפורסמת היאך יכולים היו בני לעבור על חטא כה חמור רק ארבעים יום אחרי מעמד כה נשגב של גלוי השם יתבנתינת התורה בהר סיני: והתשובה היא שנתינת התורה בוסיון היבחינת מתנה, שבאמת לא היו ראוין בני לקבלתו, ומתנה אין לה קיום, כי רק דבר הנקנה בעמל וביגיעה יש לו קנין וקיום, עכ דבריהם לפי זכרוני והבנתי בקצור

ואעפ דודאי אמת ימללו, ודרכי חיים אמתיים הם מורו, יש לענד להאיר דבר, בעזר החונן דעת, ולא מצד ויכוח כלל אלא מצד הוספה. והיא שעל כל פנים הקבה בחר לתן התורה כמתנה לאינן עדין ראוין ואעפ שאין בו קיום כך, ובטעם הדבר יש ללמוד לימוד בעומק נפש אדם, כי אדם ברצונו הטוב חפץ לקנות מעלותיו ביגיעת נפשו ולא לקבל מתנות, דזהו מטעמי בריאת העולם שמאפשר הקבה לבריותיו לזכות לשכרם בלי נהמא דכיסופא לכן הקבה בחכמתו גזר שנתינת התורה יהידוקא בלי שבני ישראל יקדים מצדם העמל הראוי לקנינו, כי יש רצון יותר נעלה בנפש האדם מלזכות במעשיו לקנייניו, והוא שבכל מקרא האדם ירצה למה שחפץ הבורא יתברך

אבאר יותר בדוגמה. נימא דיהודי מסוים אין לו מידת הוותרנות כראוי לו, ותמיד הוא נכשל בדבר מסוים, וסובלים ממנו בני ביתו וכד‘, ויהודי ההוא מרצונו הטוב שונא מתנות ולא מבקש מהשם יתלתת לו מידה זו במתנה אלא משתדל מכוחות שיש לו לקנות מידה זו בדרגה כראוי. אבל לכאורה יש דרך מובחר ממנו והיינו לוותר על רצונו הטוב לקנות כראוי המידה טובה שהוא צריך, כי סוף כל סוף דרך זה הוא לצורך עצמו, ותבין. אבל אם הוא רוצה באמת לקיים רצון יוצרו יתשיהיליהודים מידות טובות, ושלא סובלים מהם בני אדם אלא יהינו מהם, ויהיבזה משום כבוד השם שעבדיו יתמתנהגים כדבעי, אכ, הילו להתפלל להשם יתלתת לו מידה הנצרך במתנת חינם כדי שלא יסבלו ממנו עוד ושיהיקידוש השם על ידו ולא ההפך. בזה הוא לא חושש להנאתו ושכרו האישי אלא חושש לכבוד קונו ית‘, ויש סיכוי גדול שימלא הי בקשתו האמתי. ומה שאין במתנות קיום, אין הכי נמי אין בו קיום, אבל כל זמן שהיהודי עומד בהחלטתו הטוב להתחנן פני אקיו שלא יסבלו עוד ממנו, יש לומר שימשיך הבורא יתלתן לו מתנה נמשכת עד שסוף סוף הוא כבר יקנה את המידה בעמל עצמית. (והתפילה עצמו, ואמונתו בבורא יתשחפצו יתלתת לו בקשתו כמתנה, הוא גם מדרכי קנין הדבר הנצרך, והבן

ובמתן תורה שיש לומר שכן כיון הקבה: שבני ישראל יבינו שקבלו מתנה שלא הגיעו בה, ושיעמדו בתוקף הכרתם הטוב, ולהתחנן פניו יתברציפות שיישאר אצלם המתנה עד שישיגו ויקנו אותו במשך הזמן בעבודתם הראויים

וכן בכל עבודתנו יש לנהוג כך, לבקש מהשם יתלהקדים לנו כל צרכינו הרוחניים וגשמיים ולא להמתין עד שנהיו זוכים בעבודתנו, וזה לא מכחיש או מחליש רצוננו הטהור והרציני לקנות כדין כל השגותינו (וגם לא שכרנו), כי מבינים שקיום המתנות אצלנו תלוי בקיום התנאי שהתנה עם הבורא יתבתפילתנו, לשלם באותו רצינות תשלום המלא אחר כך

(ויתר על זה יש להבין שכל הנהגת הי אתנו הוא בהקפה“, על מנת שנשלם אחרי קבלת המתנה, דלא נמצא אדם שהקדים עבודה ליוצרו ית‘, וכמו שאמר הנביא (מיכה ו‘, ו‘) במה אקדם השם וגו‘, וכן אמר דוד המעה כי ממך הכל ומידך נתנו לך, כי בריאת העולם אינו אלא חסדים גמורים. ודי למבין