ואהבתם את הגר

ואהבתם את הגר

posted in: Blog | 0

ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (דברים י‘:יט). וכן הרבה מצוות כדומה; לאהוב את הגר ולדואג שהגר לא ירגיש שום גרעון והשפלה מצד שאינו מיוחס כשאר ישראל המתייחסים ליעקב אבינו, עה, דור אחר דור. ובפרשי, זל, שם: מום שבך אל תאמר לחברך. עכל. הרי שגר נחשב בעל מום, והיינו מצד הייחוס, כנל. אלא, אומר הפסוק, אין להשפילו משום כך, כי אכן אתם, בני ישראל, נמי בעלי מומים. (ואע”פ שהגרות שלכם ושלו אינם שווים, כי שלו מצד הייחוס, ושלך מצד שהייתם גרים בארץ נכריה, מ”מ, למעשה אותו מום הוא, כי העיקר הוא שמרגישים כאיש זר, שאינו כשאר אנשים, אינו מן המנין, וברור והבן

והנה, הגרים חיייבים בכל תריג מצוות ככל ישראל. ואכ, נשאל השאלה, איך גר עצמו מקיים מצוה זו של ואהבתם את הגר‘? ונראה דאין לתרץ שהוא מתחייב בזה לאהוב גרים אחרים, דאם אכן נכון הוא, כי חייב לאהוב אותם משום ואהבת לרעך כמוך‘, אבל מצוה זו: ‘ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים‘, איך הוא נתקיים על ידי שהוא אוהב גר אחר? הלא הוא לא היבארץ מצרים, והיינו האבות שלו שהוא מתייחס עליהם לא היו בארץ מצרים. והיינו, שאין טבע של הגר להסתכל במוםשל גר אחר ולהשפילו, שצריך התורה להזהיר לו על כך, כי הרי מום של גר חבירו הוא מום שלו ממש. ולא צריך להזהיר לו: מום שבך אל תאמר לחברך. רק לישראל מיוחס צריך להזהיר לו כך, ולהזכיר לו שיש לו מום גם כן, אבל גר אינו שוכח המום שלו, שצריך להזכירו. וברור

והנראה לחדש בזה, שהגר מקיים מצוה זו של ואהבתם את הגרעל ידי שהוא אוהב את עצמו, והיינו שהוא מוזהר לאהוב את הבחינת גר שבו. והיינו, אעפ שהוא ישראל גמור ושלם בכל ענינים, ממ נמי שם גרעדיין עליו, שהבחינה הזה שהוא גר, את הבחינה הזה הוא חייב לאהוב

כי טבע כל גר הוא שכמעט מעל הכל הוא רוצה לסלק הבחינה הזה של גרות מעצמו. והיינו שהוא רוצה ראש וראשון לא להיות אחרת“, לא לבלוט, לא ליחשב כזר ,אלא להיות ככולם. כמו שברור וידוע מן חוש המציאות בכל מקום. ועל זה אומרת לו התורה: לא. ואהבתם את הגר שבך; אל תשתדל להיות כשאר העם המתייחסים ליעקב אבינו, עה, דור אהר דור“, כי אתה מיוחד בזה שאתה גר, ולכן שם גר עליך. תהיה עצמך, כמו שאתה באמת, ולא תחשוב : הלוואי שנולדתי כשאר ישראלים

וכמו שאשה צריכה לברך שעשני כרצונובלב שלם, ולא לחשוב הלוואי שהייתי איש, כי הוא המובחר‘, ואלא היא חייבת להבין היטב (וזה עבודה גדולה) שהמובחר בשבילה הוא שהקבה עשה אותה כרצונו‘, להיות אשה. וגם הגר הוא צריך להבין היטב שהמובחר שלו שהקבה עשה אותו כמו שהוא. וכמו שאשה צריכה להתרצות לגמרי להיות אשה, כי אין לה צפוי שאולי יום אחד היא תצליח להיות נחשב איש. כמו כן הגר אין לו לחשוב ולצפות אולי יבוא היום שלא יהיה ניכר עוד שאני גר, אלא שיחשבו לי כשאר ישראלים. והבן היטב, כי זה נסיון לגר, כי אם הוא משתדל בדרך הזה, יכול להיות שהוא יצליח, שיבא יום שאף אחד יכיר שהוא גר. ועז באה התורה ואומרת לו: אל תלך בדרך זה. אומר לו הקבה: עשיתי לך גר—דוקא. ואני מתפאר בך—דוקא , מצד שאתה גר. אל תתחפש להיות כשאר יהודים. ואהבתם את הגר

ואל תקשה על תירוץ זה: איך מקיים בדרך זה: ‘כי גרים הייתם בארץ מצרים‘? הרי הגר לא היבארץ מצרים. אינו קשה, אדרבה, מתיישב היטב. כי כי גרים הייתם בארץ מצרים‘, פירושו הוא: אל תשכח שבעלי מומים אתם, אתם—נמי גרים, תזכור זה תמיד. והנה, הגר נמי מוזהר: אל תשכח שאתה גר! (ואעפ בפנימיותך ודאי אתה לא יכול לשכוח, אבל) אל תעשה דברים לכסות האמת הזה, לא לעצמך ולא לאחרים, אלא: ‘ואהבתם את הגר‘, אהבתם את הבחינת גר שבך