כי אחד מקנייני התורה הוא ענוה, שהתורה נמשל למים, ויורד למקום הנמוך ביותר, וא”א לקנותה אלא מי שמשפיל את עצמו עלי’, ועושה את עצמו בחינת במדבר, וממדבר מתנה וכו
וכל דברי תורה הם בבחינה זה של שפלות וענוה, ורק מי שיריק את עצמו מכל ויעשה את עצמו כמדמר שלא גודל בו דבר ואי אפשר לחיות שם אלא בנס, אם עושה כן, ישמע לדברי תורה, ויכיר מעלת החכמים. אבל אם נשאר במקום הישוב, בין אנשי העולם, ודעתו מעורב עם דעתם, אז קשה מאוד להכיר מעלת חכמים ולהאזין לדבריהם. כי גסות שלו לא יכיר את הענוה אלא כבזיון, ולא יטרח להבין יותר
לכן העולם כה רחוק מתורת חיים, רחוק מלהכיר מי שאמר והי’ העולם, השם ירחם באמת
featured image:
בִּלְבָבִי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה לַהֲדַר כְּבוֹדוֹ
וּבַמִּשְׁכָּן מִזְבֵּֽחַ אָשִׂים לְקַרְנֵי הוֹדוֹ
וּלְנֵר תָּמִיד אֶקַּח לִי אֶת–אֵשׁ הָעֲקֵידָה
וּלְקָרְבָּן אַקְרִיב לוֹ אֶת נַפְשִי הַיְחִידָה
(מרב יצחק הוטנר בנוי של דברי רבי אליעזר אזכרי, ספר חרדים)
I will build a tabernacle in my heart to glorify G-d’s honor. And I will place an altar in the tabernacle dedicated to G-d’s divine rays of splendor. And for the eternal flame I will take upon myself the fire that fueled the Binding of Isaac. And as a sacrifice I will offer G-d my unique soul.
(from HaRav Yitzchak Hutner, based on the words of Rebbe Eliezer Azikri, Sefer Charedim)
Oil on canvas
ציור שמן על קנבס
תש”פ
80 cm. x 120 cm.