אדם רחוק מתורה ומצוות הוא רואה מעשה השם ית’ תמיד לפניו, כי כן, הכל מעשיו ית’. אלא הוא לא מבחין, ששכלו לא תופס שיש פועל נשגב וקדוש שעומד אחרי המעשים, מראה הנפלאה שהוא מחווה
והתורה שגלה לנו ה”י, היא צמצומים, מילים ואותיות קדושות שמגלים לאדם תכנית ושורש כל מעשה עולם. שעל ידה אדם יכול למתמקד על פרט א’ (ואח”כ עוד פרט ועוד פרט) של מעשה השם ית’, ולעיין בו היטב. ועל ידי זה הוא בא להכיר את מי שעומד אחרי כל המעשים. כי על ידי שמתנתק מן זרם החיים להביט ולהתבונן על זווית אחד קטנה, והיינו על איזה פרשה קטנה שבתורה, אז הדעת יכול להתיישב ויכול לראות האמת, החכמה הא-קית הנוראה ונפלאה שיש בכל דבר
וכן דרך כל דורשי ופרשני התורה הק’, שדבריהם גם הן חפצא של תורה. שמתמקדים על פרט קטן, ומרחיב ומגלה כמה נורא חכמה ועולמות בתוך עולמות נמצאים בתוך פרשה קטנה של תורה, או משפט אחת, או תיבה אחד, או אפילו אות אחת
וזה גם ענין ציור, שהוא בחינת “אות” אחד (כמבואר אצלי במק”א שאות הוא ש”קוראים” אותה בבת אחד [לאומת מילה שקוראים האותיות זה אחר זה, ומשפט, שקוראים המילים זה אחא זה] , במבט אחד תופס כל התמונה, כל האות, ואח”כ יכול לעיין ולהבחין בכל תנועת אברי’, בניינם ותבניתם). ובציור קדוש הציור הוא כאות קדוש מן התורה, שעל ידו יבוא להכיר את מי שאמר והי’ העולם
כי זה ענין של צייר ואמן, שמתנתק מזרם העולם, עוצר את עצמו בכדי להביט ולמתמקד על פרט קטן, זווית קטנה מן העולם. כדי שההתבוננות יביא אותו להכיר את החכמה הנפלאה שיש בדבר זה, ואת היוצר, ב”ה, שעומד אחרי החכמה
featured image:
pencil on paper 20 cm x 29.7 cm.