אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם (קהלת ז’:ט”ז) קשה לי. א’ מה שיעור הדבר מה הרבה ומה לא הרבה שיכול אדם לומר כמו שאני עכשיו זה מספיק צדיק אבל לא יותר כיאז יהי’ הרבה? ועוד קשה אם יאמר מספיק צדיק אני הלא כל זמן שאין הגאולה באה איך יכול לומר מספיק צדיק אני שמא אם הי’ יותר צדיק הי’ מביא הגאולה? ואם מתרץ שהשיעור הוא שעד שתשומם אבל לפני שתשומם לא נחשב צדיק הרבה, אינו תירוץ, כי איך ידע שאם יוסיף תשומם בזה, שמא יכול לסבול יותר כי בדרך כלל אדם יכול לסבול יותר
ויש לומר שהכי פירושו: אל תהי צדיק הרבה, אל תהי צדיק כזה שמוסיף להרבות בצדקות בהרבה ענינים ובהרבה תחומים כי על ידי זה תשומם. כי אף על פי שאיתא באבות (פרק ג’) הכל לפי רוב המעשה, אבל אין על האדם משום כך להתפזר בדעתו בריבוי מעשים בלי קשר ביניהם. כי העיקר הוא הדעת, שהכל נובע מדעת נכונה. והנה והלכת בדרכיו כתיב ויש לאדם להדמות את עצמו לקונו, ית’. והקב”ה, צדיק יסוד העולם, הוא בתכלית האחדות ופשיטות שאין אחרי’ שום אחדות ותמימות ופשיטות ושלמות. ולכן ראוי שיהי’ אדם הצדיק גם כן בדרך זה של תמימות ופשיטות ושלמות, ושכל מעשיו נובע מן התמימות הזה. ובדרך זה יהי’ הכל בישוב הדעת ובלא פיזור, ויהי’ אחדות במעשיו,והיינו שיהי’ קשר ויסוד להם, המחבר ביניהם, ושיהי’ שהם נובעים כולם מדעת אחד ומיושבת. ועי”ז יכול לעלות ולעלות בצדקות ככל חפצו ועד אין סוף, ולא תשומם מזה. כי הריבוי של צדקות יכול שהוא ירחיקאותו מן הבורא ית’ כי הבורא הוא באחדות גמור והריבוי הוא הפך האחדות. אבל כשמתמם ומשתלם ומאחד מעשיו בשרשם בקדוש אין גבול לעלייתו. בס”ד
featured image:
pencil on paper 29.7 cm. x 20 cm.