יש לי דברים יקרים לכתוב בעבודת הבורא, ית‘, והלוואי שאזכה לכתוב אותם כי יש בהם חיזוק גדול ואם יכול לאחוז בהם באמת יזכה לטוב. והוא שצריך להאמין ולדעת שכל דבר שמשתדלים להשיג בעבודתו, יתורואים שלא הולך לו בזה, או דבר שחושבים שהוא טוב, וחולקים אליו על המחשבה הטוב הזה, ואפילו רבים חולקים אליו בזה, ואפילו רובם ככולם של העולם, ומכחישים דעה זו שלו שהוא חושב שהוא טוב ונכון, ומשללים דעה זו ככ, או עבודתו הזו ככ עד שנדמה לו שוב שאולי אינו נכון או אינו טוב, כי דעתו דעת יחיד ורבים וטובים חולקים אליו, והם רשאים וכו‘ (אבות די‘) ולפעמים מגיע שמשום כך עוזב דרך זה או מחשבה זה חו. אבל הדרך הנכון, בסד, הוא לאחוז בכל דבר טוב, שנדמה לו שהוא טוב, לאחוז בו ולא להתרפא ממנה, ואפישכל העולם כולו כנגדו, כי זהו מידת אאעה שכל העולם היבצד אחד וכווהוא לא עזב דרכו הטוב היחידי. וצריך לבדוק הדבר הטוב אם אמת שטוב הוא, ואם כן תתחזק בו, כי לא לחנם שלח הקבה לו את דבר טוב זה. ודע כשאוחזים בו ולא מוותרים עליו להשיג אותו או לעבוד על פיו, וממשיך לעשות כן, ואעפ שכולם, כולל גדולים וצדיקים, כנגדו בזה, והוא עושה את שלו, בתוך שלו ולא מוותר, דע שסוף סוף ינצח עם הטוב שלו, כי טוב הוא, ויכניע הרע לפניו. ומתנהג בדרך זה בכל הדברים, גדולים וקטנים, וסוף סוף יראה את כל הטוב הטמון בו יוצא לפועל, ודי למבין, וקשה לפרט יותר אבל כל אחד יודע דבר זה בנפשו, ואשריו מי שעושה כן

ודבר נוסף בעבודתו, יתוהוא שכשפוגעים איזה קושי במהלך חייו ורואים שלא מתנהגים אחרים אתו כמו שצריך, שמצערים אותו, או מבזים אותו, וכדומה, והוא רוצה להשיב להם, אלא שנזרק בו איזה מחשבה (מן שמיא) שלא יועיל לו להשיב להם, שהם לא יקבלו דבריו, או אפילו אם יקבלו דבריו לא יבוא מזה תועלת רצוילו, ולכן הוא מחליט לשתוק ולהבליג ולכבוש טענותיו, וטוב לו בזה, כי על ידי זה יהא שלום בניהם, וכן עושה וכן טוב הוא. אלא שהוא מחזיק את עצמו עיז כוותרן וכשהוא מוחל השני, ואעפ שכן הוא, ממ אם הוא יזכה, ולפעמים מזמן לו הקבה דבר כזה עוד פעם ועוד פעם ובכל פעם הוא צריך לוותר עוד הפעם, וידוע לכל כמה גדולה המלחמה הזו, אבל אם הוא מצליח בכל פעם (ומאיזה בחינה זה נעשה קל יותר כל פעם), יכול להיות שהוא יזכה לראות האמת היותר עמוקה, שבאמת אין השני פוגע בו כלל, אלא הצער הזה והרע הזה שהוא מרגיש בכל פעם באמת זה מעצמו, שהרע הזה עדין אחוז בו באיזה בחינה דק שהוא, ובכל פעם שהוא לא מגיב הוא באמת מתקן הפגם הזה ומכניע הקליפה הזה. ובתחילה נדמה לו שהרע הזה ממש בא מבחוץ, מן השני המצער אותו (ואעפ שבאמת יש עולה בזה מצד השני, אבל בשבילו הוא בחינת מגלגלין חובה עי חייב (שבל ל”ה.), וחוב השני אינו ענין שלו), מה שנדמה לו שזה בא מבחוץ, שהשני אינו מתנהג בסדר אתו, ולא רואה כלל שיש לו איזה פגם בזה באיהו עצמו, הוא משום שעדיין הקליפה היא בתוקף ככ שהקליפה מכסה את האמת ממנו לגמרי, והוא לא רואה שום פגם בעצמו. והקבה באמת שולח לו האדם הזה לצער אותו באופן הזה דוקא כדי שעיז הוא יבא להכיר את הפגם הזה בעצמו ולתקנו. (והוא ענין כל פוסל במומו פוסל (קידושין ע:, ועיין מכתב מאליהו, כרך הדף 123), וכדברי הבעשט, זיע, שלא מזמין הקבה דבר רע לאדם, שיראה דבר רע באחר, אאכ הדבר הזה גם בו באיזה צורה דקה מו הדקה לפחות). ועי שהוא מוותר ושהוא מוחל וכוכל פעם אז, עיז נחלש הקליפה ההוא, ומתחילים לראות, בסד, הפגם הדק שיש בעצמו, ואז הוא יכול לתקן לו לגמרי בע”ה

featured image:

ציור הכ”ב אותיות איך הם בקוי הספירות לפי דעת הגר”א

(מספר משלי עם פירוש הגר”א השלם)

Picture of the 22 letters, how they are situated within the sefirot.

(According the opinion of the Gaon Rav Eliahu of Vilna)

Oil on canvas

ציור שמן על קנבס

תשס”ט
70 cm. x 50 cm.