drawing with words or letters(212)

 

 

 

sefer: Embedded Faith

“This book: “Embedded Faith” is composed of art works based upon Jewish concepts from the Tanach and Talmud which come to expression in artistic form though the work of the artist David Baruch Wolk.

The book is based upon events from the Tanach and upon ideas which I, Asher Eliyah, wrote in my sefer: “Kav Khumtin”.

David Baruch Wolk is an Orthodox American Jew who studied and practiced art extensively in the United States and settled in Israel in 1986. From 2007 he began producing and exhibiting his unique form of abstract Jewish art, which goes under the name: b’Seter Elyion: abstract art directed inward towards the Holy. These works represent the fusion of innovations which he culled from the history of art with the Holy letters of the Torah, and introduce a new form of Chidushei Torah: art.
His exalted artworks are distinguished by their great depth; yet, simultaneously, every person, even one who is not particularly interested in art, can enjoy and experience the spirituality that finds expression his beautiful pictures.
A wise man has already stated: one picture is worth a thousand words.
Therefore it is likely that pictures of this kind have the kedushah of a thousand holy words, and therefore each and every painting is a holy Jewish book.”cover stage final rgb

(link): https://www.dropbox.com/sh/zf6fp5c6tn41q6w/LnVBll-T3v/sefer%20emunah%20temunah/Embedded%20Faith%20%281200%29


 

sefer: Torah and Art  [English]

Torah and Art is a collection of many small essays that constitute personal reflections on the process of artistic creation from the point of view of truth: Torah. The essays are verbal accompianments to my artistic endevours which reveal a new path of expression of true inner connection to the Divine through the creation of visual images.

Writes Dr. Michael Kaplowitz, New York:
“I would say that you are writing about the essence of man, his place in this world, his relationship with Hashem. The interweaving of art history, the works of other artists, and art as a medium of Torah is minimally “very important”, if not breaking new ground or, better, revealing another of the shivim panim laTorah. I am not aware of anyone else engaged in this work and I encourage you to develop it. You bring a unique perspective, living in both worlds, and bringing them into harmony.”

(link):https://www.dropbox.com/sh/zf6fp5c6tn41q6w/AACsV1Sla4Xwvaglzk2lfBIRa/writings/Torah%20and%20Art%20%5Benglish%5D.pdf


 

sefer: Torah and Art [Hebrew] (link):  https://www.dropbox.com/sh/zf6fp5c6tn41q6w/AACfiMRc7VuzHEkV3nH2JMPea/writings/torah%20and%20art%20%28hebrew%29.pdf

pamphlet: two letters of Rav Yehushua HaCohen Yisraeli

two letters written to the artist. The author describes his understanding of the novel approach of the artist in service of Hashem. He enters into discussions of various aspects of the essence of artistic expression according to Kaballah and Chassidut.2 letters cover page

כז ניסן, תשעא

מכתבים: תורה שקבלתי מידי נפשי כבהגהח ריהושע הכהן ישראלי, שליטא נוגעים לענייני ציור ועבודת הקבאומנות (ואני ממעט בתוארי שבח הראוי לכבוד המחבר ותורתו מטעם דלא לפגוע בענותנתו הקודמת לכל מידותיו  הנעלות ודרכיו הטהורות ומטעם שמעלתו ויקרת דבריו ניכרים להדילמי שיש בו עיניים בראשו)

מכתב ראשון:

 

[כהקדמה למכתב מסר לי להלן משער הגלגולים הקדמה לח‘]

יום אהייתי לפניו, ונתעכבתי חדש ימים שלא עשיתי שום יחוד מן היחודים שסדר לי, והכיר בפרצופי, ואל אם תעזבני יום יומים אעזבך, ואתה גורם בזה נזק גדול, שתגרום שיתפרשו ממך הנשמות שרוצים להדבק בך, ונתתי לו טענה שלא הייתי רוצה אלא לעסוק בתורה באותו זמן, ובפרט שלא היו באים כפי הראוי אותם הנשמות בגלוי, והשיב שעכז לא אמנע מלעשות היחודים ההם בכל יום, כי הוא גדול מעסק התורה, כי הוא מיחד העולמות העליונים, והוא עסק התורה ויחוד הכל יחד, והזהרני שכאשר אייחד היחודים, שלא תהיכונתי בלבד להמשיך הנשמה, אלא לתקן למעלה:

[והנה גוף המכתב:]

כבוד ידיד ורב חביבי הרר דוד ברוך שליטא

אמרתי, אחר שדברנו בענין הציור, אכתוב את מה שהבנתי ממך, בצורה המחודשת שאתה מחדש באומנות, ויותר נכון את הגלוי שלך בהפשטת האומנות והפיכתה לכלי לדביקות בהשית, ובאותיות הקדושה שהם האנרגיה של הבריאה כולה, ומושרשים כולם בשם הויה בה, שזה ממש עבודת הייחודים להסיר כל תמונה וצורה של הגשם התופס את העיניים ומסרסרם כביכול וכאילו יש ממש וכח בטבע ובעולם הנראה לעינינו. אך באמת  הכל הבל ורעות רוח ודבר ההמחיה את הבריאה, עי אותיות התורה והעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. ומלבד זה, אין עוד מלבדו.

ובוודאי שעי כח האמונה בעבודת הקודש הזו, מזדככין האוירין דקדושה בעולם ונזדכך החומר, וזה מועיל לכל העוסקים בתורה ובמצוות שלא יכנסו ככ לתפיסת יישות וגאוה. וזהו באמת עבודת פנימית השייך לשורש נשמתך שעז מתפללין ותן חלקנו בתורתךכי לכאוא יש חלק מיוחד בתורה, שבשביל זה ירד לעולם. וזה חלקך . בזה אתה פועל את הפעולה האמיתית לפי תפקידך. אשריך שזכית לכך.

ועז כבר האריך האריזל שעסק הייחודים גדול הרבה באין ערוך מעסק התורה, וזה מיקרי ייחוד, כי בעבודתך אתה מתנתק ומתנתק מהלבושים החיצוני של הרהורי המחשבה והדמיון ומדביק את כח הציור בכח השרשי של האותיות, נמצא אתה מפשיט הלבושים ומתייחד בדביקות האותיות וזה התכלית של התורה, להגיע לזה. והדברים בזה פשוטים למבין. ואינך צריך לזה שום ראיות ואל תבזבז עז עגמת נפש.

וזה בבחימש ריוח במסברכות דף גהלוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. כי זהו ענין ותכלית התפילה להגיע לדביקות שת שמע ישראל וכוהויה אחד. דהיינו שאין עוד מלבדו כלל, אך שכיון שזה דבר ככ פנימי, לכן בחיצוניות העולמות הרי זה נתפס באופן של יסורים וביזיונות. וכז לתועלת השפלות, לבלי ליפול לידי הצלחת הכשרון,כמו שאמר רבינו הקדוש רנחמן, שהוא נותן מתנה לאנשיו—והוא:שיחלקו עליהם והיינו שזה יהא בזיון להיות ברסלבע חסיד, ועיז ישארו אנשיו תמיד עם נקודה פנימית בהיותם מבוזים בחיצוניות.

הנה כל דבר ודבר שבעולם יש לו ציור ותמונה שאינו דומה לחבירו, וצורה ותמונה זו הם השתקפות של פנימיות הדבר לפי מהותו ותכונותיו. והיינו לפי הרכבת הכוחות של השם הויה המתלבש בו, שעי שינויי ההרכבה בין דבר למשנהו נעשים חילוקי התמונות של כל דבר מחבירו, עד שלכל אחד צורתו המיוחדת לו.

והיופי המושך את העין הרואה את הדבר, צבעו וציורו, הינו משום שיש ביופי זה ניצוצות אלוקות מהספירות והאותיות הקדושות. דכידוע הספירות הם האורות שהם עשרה במספרם, והאותיות כב שהם הכלים. ויחדיו הם לב נתיבות החכמה.

אך הוזהרנו בתורה בציווי של ולא תתורו וכווהיינו ברובד הפנימי של המצווה, שאנו מוזהרים לבלי ליתפס לתפיסת היישות של הבריאה, שזה הנראה לעין החיצונית. אלא עלינו תמיד להתבונן ולהיזכר עי ראיית הציצית המזכרת מורא שמים עי התכלת שבה, שהכל נמשך מהאותיות ומהשם הויה.

ולאחר התבוננות בזה אנו רשאים שוב להבין שמזה נמשך היופי של הבריאה בטהרתה, מבלי הגשמה באמצע.—וזהו היפוך הצירופים של האותיות הנקרא בספהק המתקת הדיניםכי הדין היינו התפיסה החיצונית של הטבע הנפרד—ועי ההתבוננות בשרשי הדברים עולים הדינים לשרשם הרוחני ואז שוב מתהפכים ומצטרפים בצירופים עליונים יותר, שאין נסתר ככ האלוקות שבהם

אלא שכיון שבכל יום ויום, ישנה עבודת הבירורים המחודשת. והיינו לגלות עוד ועוד הסתרות לכן עלינו תמיד לזכך את חיצוניות הבריאה, ולהפשיט הבגדים הצואים של הדמיון ולהגיע להדבקות שברובדים הפנימיים של הכל, ששם אין גבולות כלל, עד שאפשר לגמרי להפשיט מזמן וממקום וכומבלי סוף.

 

כמוכ פשוט להבחין, שצורות המצויירים עי הבורא יתברך במעשה בראשית הם מורים על אלוקות יותר מדבר שנצטייר על ידי מעשה ידי האדם ומחשבותיו.

 

והנה כשאנו מסתכלים על צורת פרפר או נמלה, או אפיעל עלה של אילן, אנו משתוממים ומשתאים לנוכח היופי והדיוק ובחיות שבו. אבל מאידך הרי זה ככ קטן אפסי ועומד למות. עד שכל יופי זה—מה הוא?! אז מתמלאת הרחמנות ושואלת—האיך נהפוך זאת לנצחיות וביותר קשה שאלה זו על האדם מבחר ופאר הבריאה המצוייר בצלם אלוקים—וכמו שבכה ריוח וי גוון וקולל האי שופרא דבלי בארעא“—אך האמת שרק הלבוש החיצוני מות יומת והוא בר חלוף כלבוש וכמשכ כלבוש תחליפם ויחלופו. אך החיות הפנימית של הדבר. הפתילה הבוערת של החיות של הדברים אינה חולפת, אלא נותנת את יפיה, את קולה העדין. בתוך התרכובת גדולה של הבריאה עד שהיופי של כל פרט ופרט נותן לכל חלק וחלק מהבריאה גוון וקול פנימי (והדברים ארוכים בתורת הרשש—ונקרא—סוגיא דהתכללות והתקשרות). אך שזה נותן למערכת הכללית זה הצבע מתחת לצבע הנראה, זה הקול שמתחת להקול החיצוני הנשמע. אלא רק כאשר נפשיט ונפשיט וכונגיע לנידון היותר פנימי—והיותר נצחי שהוא תמיד נשאר ונשאר וחקוק בבריאה, כי את זה אא לקחת, אא להמית.

                                                                       *

הצבע שייך לעין כמו שהקול שייך לאוזן והריח לחוטם.

ובעין כח שטחי וחיצוני וזה המלכות. וכח של הבנה עמוקה שנמשכת מספירת החכמה והדברים מבוארים בתורת האריזל ובתורת הלשם, ביתר הרחבה. וכבר כתב כך רשי בפרשת וירא עהפ  וירא—אין וירא אלא לשון הבנה.

וכן אחזל במסעבדז—שגידי העין קשורים עם הלב—הוי אומר שיש בעין כח הבנה והתבוננות הן מצד המח חכמה. הן מצד בינת הלב.

ומכאן כח ההתבוננות במה שאנו רואים בתפיסה השטחית—להפנים יותר ויותר. לראות את החיות האלוקית ואת האותיות שבכל דבר ודבר ממעשי ידיו יתברך שבאורייתא ברא עלמא. וכל התורה שמותיו של הקבה.

ובזה נזדכך כח העין בבריאה שככ נצרך לישועה ולגאולה. להציל את בני ובנות ישראל ה? מרדת שחת, ולהציל את כולנו מהתפיסה של הטבע והעין החיצונית, הירחם עלינו. אמן.

וכידוע מםפהק שהסתכלות באותיות הסת—הינה סגולה ותיקון פגם העינים.

                                                                        *

שרשי הצבעים הן דכנגד אותיות הויה בה, ומהם נמשכין תולדותיהן ותולדות תולדותיהן. ומתגלים בקשת הברית שהוא כנגד ספירת היסוד, וכמשאזל שהברית נקרא קשת. וכמואסור להסתכל בקשת מהאי טעמא—והבן שמרומז ששורש היופי של הצבעים שייך לכח היסוד הנקרא בקבלה יתוםשהוא רת יפה תואר ויפה מראה“, הכתוב ביוסף היסוד וברחל אימו.

כי הצבע מורה על ההשתקפות של היופי הפנימי, שזה פעולת היסוד שהוא מוציא פירות וכחוט הפנימיים של האדם לגלוי, ומשם יופיו. ועליו הוזהרנו בולא תתורו.

ולא עוד אלא שבסודי ושרשי הדברים אז כל יופי הנשים נמשך מזה שהם כלי קבלה ליסוד הדכר. והדברים בזה נעלמים וארוכים.

                                                                   *

לכל אומה ואומה יש יופי משלה, כמו שיש לה לשון שלה. וזס משחזל על אסתר שנשאה חן בעיני כל רואיה—שלכל אחד נדמתה לו כאומתו,–וזס הבירור של כל סוגי הציירים שהכרת ושהתחברת עליהם בעבר, שעיז אתה זוכה לתקן הרבה קליפות של סוגי אוהע. שזה עבודת העפרים של סוכות

                                                                   *

בנגעים מצינו—לכל מראה עיני הכהן—וברמ נגעים מבואר שיש הרבה מיני מראות נגעים, ועבודת הכהן להבחין בהמראות. כי הכהן שרשו בחכמה. שמשם פקיחה דעיינים.

                                                                    *

                                                                                 ודי בזה לעת עתה

                                                                                בברכת כהנים באהבה

                                                                                 יהושע הכהן ישראלי

     מכתב שני

החומר והרוח שבציור

א. הציור השרשי של צלם אלקים

הבריאה כידוע מורכבת מחומר וצורה. דהיינו שלכל דבר ודבר יש בחינת גוף ונשמה, גשם ורוח. ומזה ההרכבה של הדבר, כי החומר של הדבר הוא כמו העפר של אדהר קודם שנפח הקבה באפיו נשמת חיים, ואילו אחכ נפח הקבה נשמת רוח חיים באפיו של אדהר, ומזה נתהוה צורה לעפר שהיה מוטל כגולם, והצורה הזו נקראת צלם אלוקיםשבזה נשתבח האדם כל כך, בזה שהוא דוגמת קונו וצורו.

ב. נפיחת הנשמה בגוף היא הציור המובחר.

ובזה נבין משאחזל בדרשם את הפסוק – אין צור כאלוקינואין צייר כאלוקינו שנופח בציורו נשמה ורוח חיים. ומכאן יובן הקשר בין המשמעות של ציור ויצירה, כי יצירת הבריאה היא צורת הבריאה, זאת אומרת שבניפוח נשמה בעולם העשיה, הרי זה קיבל צורה, ואז הדומם שהוא בחינת עשיה, נתעלה לדרגת יצירה.

ג. צורה בלי נשמה, אין עליה שם ציור.

ובהעמיק יותר יובן שבהיות אדהר מוטל כגולם, אז על אף שהקבה גבל את עפרו עם צורה של חיתוך איברים, עדיין אין זה צורהכי עדיין אין כאן משמעות של רוח חיים ושל יצירה, ורק בנפיחת הנשמה אפשר לתת עז שם של ציור של צייר כאלוקינו.

ד. מראש צורים אראנו.

ומכאן נתחיל להבין פלאות שכיסה עתיק יומין, דהנה הכתוב קורא את הרחם שבו נוצר ומצטייר הוולד בלשון צור“, כמש הביטו אל צור חוצבכםשזה קריאה לעם ישראל להתבונן באבות הקדושים, וכן אמר בלעם בברכותיו כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנושזה גם הכוונה על חוזק האומה הישראלית בשרשיה של האבות הקדושים. כי תיבת צור משמשת לביטוי של חוזק כמו צור החלמיש, ולהנל יובן מאד כי התוקף של עם ישראל הוא ברוח שקיבלנו מאבותינו הנקראים הרים והורים, כי משם הציור שלנו כדוגמא דלמעלה, ולא כסתם צלם של עכום להבדיל שאין בזה ככ רוח חיים ואינו מרכבה דומיא דלמעלה, אלא הציור שלנו הוא ציור חי, ציור אלוקי שביכלתו להפעיל את כל המערכות של הבריאה כולה.

ה. הרחם המצייר את הוולד.

ולכן דווקא ברחם האם מצינו את המושג של ארבעים ימי יצירת הוולדשאז הוולד מצטייר ואז הוא נקבע כזכר או כנקבה, כי אז נצטייר הצלם. כי אכן כח הציור קשור מאד במספר ארבעים, שהאות של מספר זה הוא מם סתומה, המורה בחכמת הקבלה על הרחם הסגור בשני צירים ושני דלתות. ושני דלתין הם יחדיו כמם סתומה, ואז מצטייר הוולד, וכשמגיע זמן פתיחת הרחם או אז נפתחת המם הסתומה הנקראת מם דלמרבה המשרהשעתיד להיפתח בהיגלות משיח צדקינו שאז הלידה הגדולה בתולדות הבריאה, שהיא לידת הגאולה, והיינו לידת משיחינו שהוא מזרע דוד המלך, ואז המם הסתומה נפתחת לשני דלתין כי מם סתומה מורכבת משני אותיות דלת והוולד שבתוכו הינו הואושל דוד , המורכב משני הדלתות והואו שבאמצע.

ו. המם סתומה, ודלתותיה. וכח הציור שבהם.

וסוד הדבר כי המם הסתומה מורה על ספירת הבינה שהיא בחינת אמא עילאה וביסודה מצטייר הוולד, ואכן בספירת הבינה שם שורש כח הציור. כי כידוע ניקוד הצירי נקרא עש שנקודת החכמה הפשוטה הנקראת גלם (שזה גיחכם) מתחילה להתעבות ולקבל ציור, ולכן נקודת הצירי בנויה משני נקודות זה בצד זה, המורה על חכמה ובינה שהם כתרי ריעין דלא מתפרשין העומדים כשני יונים המביטים בעיניהם זה מול זה, ובכח זה מתחיל הציור.

ז. כח הצמצום הנצרך בציור.

והבנת הדבר כי חכמת הציור בנויה דווקא על אור וכלי. זאת אומרת איך שנקודת אור מתקבלת בכלי או במקום מסוים, ואז הדבר צריך ציור, כדוגמת עילוי שיש במוחו הרבה השגות, אבל כשהוא רוצה להסביר את זה הוא חייב לצמצם עצמו, ולדעת לרדת לכל פרט ופרט. ולתת לו הקדמות ראויות רבות בשביל לצייר זאת לוולד, ולתת יכולת להוריד את הרעיון המופשט שהוא אור ונשמה, בתוך כלי וגוף. הרי לנו שהציור הוא פנימיות שמתבטאת עי הצורה החיצונית, ורק אז זה ציור מושלם.

ח.המשמעות של צורת הוולד.

ועתה הבן שמצד אחד הצורה זה הנשמה והחיות, אך זה נקרא בשם ציור רק כשזה מתקבל בתוך כלי וגוף, ולכן מצינו את הביטוי לקבה כצייר דווקא כשנפח נשמה בתוך הגוף. וכמוכ נבין שמה שאחזל שבמיום מצטייר צורת הוולד היינו שנכנס בו דרגת נשמה ברמה מסויימת – ומפורש כך בתורת האריזל בפרטות, שאכן צורת הוולד נעשית דרך כניסת חלקים של הנשמה שנתבררו במשך ארבעים יום אלו.

החיצוניות והפנימיות שבציור

א. הצירי כדוגמת עיני האדם, ושני כוחותיהם.

ועתה נראה נפלאות שנקודת הצירי נראית כשני עינים שבאדם, כי בעין יש גם את שני הכוחות ההפוכים שיש בציור, שמחד הראיה נקראת חכמה, כמש רשי בריש פרשת וירא, שראיה זה מלשון הבנה, וכשחזל בראיה בעלמא קנה, כי החכם הרי מבין בהסתכלות אחת הכל. כמו שידוע פתגם העולם, תמונה אחת שווה אלף מלים, שזה הכללות של הכל וזה החלק העליון של העין וזב עין ימין, ואילו העין מאידך היא בחינת המלכות, כי תמונה זה מאידך חיצוני לגמרי, ותמונה בלבד מהווה סיבה לתפיסה חיצונית של הכל, ולכן חייבים לחבר את עין ימין ואת עין שמאל כנקודת הצירי ורק אז יהיה לנו תמונה מושלמת שיש בה חומר וצורה, גוף ונשמה, שהם בבחינת חכמה ומלכות.

ב. הציור עי החכמה שבלב.

ועתה נעבור למה שמגלה לנו רבינו הקדוש נחל נובע מקור חכמה בליקומ תורה מט את סוד הציור, איך שכל מחשבות האדם ותחבולותיו, וכל הענין של יצר הטוב ויצר הרע, הכל סביב חכמת הציור, ושם נראה איך שרבינו הקדוש מגלה שעיקר כח הציור צריך להגיע מהלב ששם יש חלל פנוי שזה הרקע שעליו מתחיל הלב לצייר את כל המידות. שהם המחשבות, שזה עי הכח של החכמה שבלב שניחון בזה בצלאל שידע לצרף את האותיות שבהם נבראו שמים וארץ ועל כן הוא נבחר לצייר את עובדא דמשכנא שהם כעין עובדא דבראשית.

ג. החלל הפנוי כהרקע לציור.

ומגלה רבינו הקדוש שהלב של האיש הישראלי בוער להיתש באור אין סופי, אבל אז עדיין אין תכלית לתשוקתו, ולכן לא יכול עדיין להיות כאן ציור, והיינו שעדיין לא יכול להיות כאן מצב של מידות שהם מלשן מדידות, וכלים, ולכן חייבים לצמצם את האור שזהו החלל הפנוי, ואז יכול כבר להשתלשל צורה ומחשבה, והיינו שהאור מתחיל להתלבש בכלי, ואז מתגלה מלכות ה‘.

ד. היצרים והמחשבות המציירים בחלל.

ואז יש יצר טוב, שזהו ציור פתוח. ופתוח היינו פתוח לשמוע את דבר ה‘, ופתוח להיות צינור משפעה ממידותיו של הקבה, שעיז יגלו הציורים והמידות טובות את מלכות ה‘, היפך הציור של טמטום הלב שזב יצהר, וזה שממשיך רבינו הקדוש שעיז מתגלה ביתא עילאה וביתא תתאה. כי הבית המתגלה מבטא ומסגל את האור שהתגלה לנו בכלי דווקא. ובמקום, שזהו הציור שבתוך החלל דווקא, כי החלל הוא שורש המקום, והבן כי קצרתי.

ה. דוד תיקן מאה ברכות והקים עול התשובה.

ועתה נעבור איך שכל זה קשור בסוד דוד ברוך“. כי האריזל מגלה לנו שהסוד של גילוי המלכות שמתגלה עי דוד המלך הוא הסוד של מאה ברכות שתיקן דוד, ובזה הקים עולה על דוד שהקים עולה של תשובה, ועתה נבין סודות נוראים בסוד הכח של בעל תשובה בשם דוד ברוך. שעי הארת שם נשמתו יש בכוחו ובתפקידו בעולם לגלות עול תשובה, עי העבודה של מאה ברכות, ומגלה רביהק בתורה מט שזה עי עבודת הציור מהלב, שעי הצמצום דל האור והתשוקה האין סופית נעשה חלל, ושם מביאים את הקבה עי מחשבות טובות. (ודוד הוא בחינת להורות תשובה ליחיד – עיין עבוז ה‘)

ו. כח ההברכה שבברוך.

כי ברוך זה סוד האותיות השניות שזה בכר, שהם ממשיכים ומבריכים ברך לנשמה שתתכופף לגוף. ויש בזה אריכות דברים. ועפ ההקדמות הנל זה סוד ההברכה בין העין ימין לעין שמאללי בין הכח לפועל בין הנשמה לגוף, בין הצורה לחומר, והדברים בזה ארוכים ועצומים, ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים, ומתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו.