026a

 

 

 

 

26)

אתה חונן לאדם דעת

(מתפילת שמונה עשרה)
You graciously endow man with wisdom.

(From the Amida Prayer)

Oil on canvas ציור שמן

תשס”ז-תשע”ו

40 x 50 cm.

 

In the private collection of Rav Reuven Schaffer, Ramat Bet Shemesh, Israel.

Exhibited : (2nd version above)

  • Bais HaBaal Shem Tov, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition of paintings. 2009
  • Hechal Shlomo Museum, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition. 2010-11

 

חז”ל אמרו: אם אין דעת, הבדלה מניין? כשחזרתי לצייר העיקר הראשון הנחוץ לי הי’ לשמור את הדעת תורה, דעת חיים, שקניתי במשך עשרים שנה שהפרשתי משום עסק באמנות. אמנות, אני ידעתי, הוא מקום מסוכן, כי נכנסים בעמקי ים הלב, ים הרגש, מקום כל התאוות, מקום הדמיון, ולא הייתי מוכן לסכן את עצמי כלל ועיקר. לכן הדבר הראשון: לבקש מהקב”ה דעת: איך לכנס בשלום ולצאת בשלום? איך לעשות תמונות קדושות, טהרות לגמרי? כי אם אין דעת—הבדלה מניין? איך יכולים להבדיל הקודש מן החול, האור מן החושך, הישראל, האמנות האמור להיות יהודיי, הן העמים, מן האמנות שלמדתי אצלם

לכן זה הי’ נצרח לי מאוד להתפלל ולהתעסק בציור עצמה בעניין של תפילה על הדעת. יש בחינה בציור זה, ובכל הציורים שלי, ושמא בכל ציור בכלל, בחינה של תפילה—תפילה חרישית, תפילה בלא דיבור, אלא במחשבה ובמעשה ידיים. כי תפילה הוא עניין לשדד מערכות הטבע ולהביא מציאות חדשה לעולם. כן ציור, לפחות בציורים שלי, כולם הם ביטוים של תקוה וגעגועים חזקים מאוד שיהיה שנוי בחיים. שיראה כבר את הגאולה שאנחנו מצפים עליו כל כך, וכו’, וכו’. הגאולה עצמו אין בכוחי להביא, אלא להתפלל עליו, אני יכול. גם לצייר עליו אני יכול. וכמו שיש לי אמונה שתפילתי אינו לריק, ח”ו, אלא ודאי שהוא פועל למעלה, ושהוא בעיקר הדרך הנכון לי להשיג את בקשתי, גם כן אני מאמין שלצייר בקשתי, אינו לריק, ח”ו, אלא הוא גם פועל ודאי, להביא מציאות חדשה לעולם. והדברים ארוכים, ואין כאן מקום להאריך

בציור הראשון הזה דבקתי את עצמי ליסודות שרכשתי בשנים בקודמים שלי באמנות. לבנות ציור: צבע מול צבע. בנין הציור יהיה על ידי צבעים לבד, מופשטות משום תיאור ודמיון לאיזה “חפצי עולם”, רק שטחים של צבעים “מדברים” אחד לחבר

038

 

38)

זכו שכינה ביניהם

(גמרא סוטה דף י”ז)
If they (husband and wife) are meritorious, the Divine Presence is between them.

(Talmud Bavli – tractate Sotah 17a)

Oil on canvas ציור שמן

תשס”ח

40 x 30 cm.

Private Collection of Yitzchak Elazar and Adina Wolk, Yerushalyim, Israel.

Exhibited :

  • Bais HaBaal Shem Tov, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition of paintings. 2009
  • Hechal Shlomo Museum, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition. 2010-11

ציור השני’ שהתחלתי. ועבדתי עליו פחות או יותר רצוף למשך כמה חודשים. ואע”פ שהוא תמונה קטנה, מ”מ עבדתי עליו הרבה מאוד, שכבה אחרי שכבה, שהוא המשך השיטה שרכשתי מן לימודי בעבר: שעובדים על ציור, על הקומפוזיצי’ עוד ועוד, שינוי אחרי שינוי, “בלי רחמנות” על התמונות היפות שנקברו מתחת הרעיונות החדשות. ולתרגם שיטה זו בתחום הקדושה, י”ל שהוא עניין של שבירת קליפות של חיצוניות כדי להגיע לפרי האמת הטמון עמוק עמוק בתוך הנפש, שלא מגיעים עליו אלא אחרי עזיבת של המון שכבות של השגות חיצוניות. ואם אדם “אוהב” את עצמו כל כך שכל דבר היוצא מתחת ידו הוא יפה בעיניו וחביב עליו, א”כ, אף פעם הוא יתקרב לאמת, אלא שצריך לקרוע הקליפות חיצוניות של אישיותו “בלי רחמים”, אז יגיע לאמת. זהו פחות או יותר השיטה, בין לחול בין לקודש

עוד עבדתי במיוחד בתמונה זו על הקושי המונח בתמונות בנויים על אותיות, והיינו שלא יהי’ האותיות בולטות תמיד קדימה ומה שסביב האות תמיד יהי’ ברקע, שאם כן מצייר שלט פשוט, שמפרסם המסר של האותיות, והוי חטיבת גרפיקה ולא אמנות. אלא חיפשתי דרך להעלים האותיות בתוך הרקע ובכל זאת לא לאבד צורת האותיות

ונראה לי שאפשר שהתמקדתי כ”כ על עניין זה דווקא בתמונה זו משום  שהנה האותיות יש להם שני חלקים: קוי האותיות, ה”עברים”, (בלשון הפוסקים בענייני צורות אותיות הקדושות), החלק השחור של האות, ולעומתם, סביב האות, (מוקף גויל או מוקף קלף, בלשון רז”ל), החלק הלבן של האות. ששניהם ביחד דווקא זהו האות הקדוש. במדרש חז”ל: התורה נתנה “אש שחור על אש לבן”, והיינו שני חלקים יש לאות הק’ (ובלשון של אמנים: חלל חיובי וחלל שלילי). ולא כמו כתב לועזיות למיניהם, שהאות הוא רק העברים, השחור, ומסביב האות אין בה משמעות

אז לכן בתמונה זו, שעניינה הוא היחס בין איש לאשה, התמקדתי במיוחד על עניין אמנתי זה. שכמו שתמונה מוצלח, מאוזן, הרמוני, היא דווקא כשיש איזון, הרמוני, וכו’ בין החללים החיוביים לבין החללים השליליים, כמו כן בית היהודי המוצלח , ששכינה הק’ שורה בה, היא כשיש איזון וכו’ בין האיש, המסומל ע”י עברי האותיות, אש השחור, ובין האישה, מסומלת ע”י סביבות האות, אש הלבן

עבודת הציור היא עסק לשנות המציאות, כמש”כ אצל “אתה חונן לאדם דעת”. פשוט, כשאני עשיתי ציור “זכו שכינה בניהם”, כוונתי הי’ דווקא זה, לשנות את המציאות, בעצם לשנות את עצמי, בכל האפשר, להיות זוכה לשרות שכינתו ית’ בביתי. עבודת הציור היא כמו דו-שיחה בין הצייר ובין הציור. הציור מראה לצייר מצבו הנוכחי, והצייר מגיב ומשנה את הציור, שיהי’ לו השתקפות יותר “יפה” במראה, הציור שלפניו, ושוב ה”מראה” מדבר עליו והוא מגיב, וחוזר חלילה. והיינו התמונה משתפר וגם האמן משתפר ע”י עבודתו, דו-שיחה זו. וגם המסתכלים ומתבוננים בפרי עבודה כזו זוכים לקבל כעין אותם תוצאות של שנויים שעבר הצייר והציור במשך עבודתו, כפי ההכנה של הצופה וכפי רצונו וצימאונו לקבל מן הצייר והציור. ודי למבין

011

11)

אם אין אני לי מי לי

(אבות, א’; י”ד)

If I am not for myself who will be for me.

(Mishna Avos)

Oil on canvas ציור שמן

תשס”ז

30 x  40 cm.

Exhibited  :

  • Bais HaBaal Shem Tov, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition of paintings. 2009
  • Hechal Shlomo Museum, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition. 2010-11
  • Old City Jewish Art Center, Philadelphia, USA. exhibited paintings in show: “A Fusion of Judaism and Art”. 2011

 

נחוץ לי הי’ לעשות ציור על זה הנושא כי עניין של ציור בכללות הוא עניין של ביטול. הצלחת הצייר היא תלוי בכמה האמן זוכה לבטל את עצמו ויהיה נעלם מן המציאות. כל ש”אני” נמצא, זה רק מפריע לציור של משמעות, של ממש, להתבצע

להמחיש הרעיון: אדם יושב בחדר ורוצה לצייר ציור של מה שהוא רואה בחדר. אם הוא נמצא, כגון אם הוא מדבר עם מישהו שם, והוא מתעניין בעצמו ובמה שהוא מדבר, א”כ, פשוט שהוא לא יכול להתעניין, באותו עת, במה שהוא רואה בחדר, וכל שכן שלא יכול לקלוט הפרטים במה שנמצא שם, וכו’. פשוט—צייר צריך לבטל את עצמו למציאות שסביב לו, למציאות שהוא רוצה לעשות ממנו תמונה. כל כמה שהוא מצליח להסיח דעתו מכל דבר חוץ מן המציאות של הנושא של תמונתו, כך הוא יכול לקלוט פרטי’, כך הוא יכול להתבונן בכללותי’, כך הנושא עושה רושם בנפשו, כך הוא זוכה לרדת לעמקו ולהבחין מהותו האמתי, וכך הוא יכול להעביר כל זה לקנבס שלו. כל תלמיד אמנות מודע לזה.

במובן, כן הוא במציאות כשמצייר “מן הדמיון”. רק על ידי שהוא מסיח דעת מעצמו, ממחשבת שגרתית שלו, רק בדרך זה יכול הוא להכניס את עצמו לעמקים, להתבוננות שיביא לו לצייר דברים “הראויים לצייר” , שהם שווים השקעתו, שיביא תועלת לעולם

אם כן, שכל עיקר ענין של צייר הוא ביטול, א”כ, נחוץ לו לאחוז, בכ”ז, בעניין: אם אין אני לי מי לי. כי על ידי ביטול יכול להיות באמת מוזנח מן המציאות. ואם האמן לא ידאג לעצמו אף אחד ידאג לו. לכן “אם אין אני לי וכו'”, שצריך על כל פנים איזה “עזות דקדושה”, שאינו מבטל את עצמו לגמרי אלא אוחז באיזה עקשנות ותקיפות, איזה נקודה של עצמיות שהוא לא מוותר עליו לעולם, בחינת: “אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח” (קהלת  י’:ד’). כי אע”פ שעזות, אנכיות, היא דבר שלילי מאוד, וכמו שאמרו ז”ל:  עז פנים לגיהינום (אבות), אבל זה  היינו עזות דסטרא אחרא. אבל עזות דקדושה נצרך לאדם מאוד, בחינת ” הוי עז כנמר” (אבות פ”ה), שא”א להשיג שום מעלה בלעדיו. והוא עניין כל תפילתנו להשם, יתברך. כי מי הוא שיעז לומר לרבינו של עולם: אל תעשה ככה אלא תעשה ככה. האם יודעים יותר טוב ממנו? אלא, בכ”ז זה רצונו, יתברך, שנעז פנים כנגדו, כביכול, ולבקש כל צרכנו ולהשיגם. עיין בזה בליקוטי מוהר”ן א’, סימן כ”ב, אות ד’, וסימן ל’ אות ח’, ובסימן קמ”ז, ובסימן רל”א, דברים מבוארים היטב. שצריכים עזות דקדושה להצליח בכל דבר. וכן הוא בציור, אע”פ שעיקר הצלחת הציור הוא על ידי ביטול, מ”מ, אם אין אני לי מי לי

005a

5)

אחד מי יודע, אחד אני יודע

(הגדה של פסח)

Who knows One, I know One.

(Passover Haggadah)

Oil on canvas ציור שמן

תשס“ח

50 x 70 cm.

Exhibited:

  • (first version) Crown Plaza Hotel, Jerusalem,Israel; one-man standing exhibition of paintings. 2008
  • Bais HaBaal Shem Tov, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition of paintings. 2009
  • Hechal Shlomo Museum, Jerusalem, Israel; one-man standing exhibition. 2010-11

 

 

כוונתי בתמונה זו הי’ לבאר ענין אחדות השם, ית’, ולפתח התבוננות ו”דו-שיחה ביני לבין ציור שלי”, לחקור הכוחות הטמונות בציור לבטא אחדות השם

כמובן, “אחדות השם” הוא מושג רוחני לחלוטין ולכן שולל כל דמיון, ולכן הוא עומד בתוקף כנגד כל דרך ציור שמטרתו לייצר דימוי דבר. ופשוט שאין אפשרות כלל לצייר ציור על אחדות השם אלא דרך מופשטת

אבל אפילו דרך מופשטת הוא בפשטות בסתירה עם הנושא—אחדות השם, כי אחדות השם הוא שולל הכל, כל הבריאה כאין כנגדו, וכמש”כ: “אין עוד מלבדו,” וכמש”כ: “ולא ראיתם כל תמונה

ובאמת עיקר עבודתי באמנות בכללות הוא להיכנס בסתירה הזאת—כי עיקר כוונתי בזה העסק ודאי הוא לפעול ייחודים, להאחיד את הבריאה להשם יתברך ולהראות שאין עוד מלבדו, כי זה תכלית של כל יהודי בכל מעשיו, דיבוריו, ומחשבותיו, לייחד שמא דקודשא בריך הוא ושכינתי’, ולכן בחרתי לעשות תמונה זו, כי הוא מבטא עיקר עבודתי

ויש לבאר כזה: כל מה שכתבתי עד כאן, על עצם הסתירה בין עשיית אמנות לבין אחדות השם יתברך, הוא נכלל במילים: “אחד מי יודע?” והיינו—שאלה: האם אפשר לדעת את השם יתברך? הרי: “לית מחשבה תפיסה בי’ כלל”, בלשון תיקוני זהר (י”ז). או: “אם היית יודע אותו היית אותו”, בלשון הרמב”ם, ז”ל. והיינו בשכל ודעת אדם אי אפשר בשום פנים ואופן לצייר שום השגה בו, ית’, (ואם חשבת שציירת אותו, הרי זה עבודה זרה.) והיינו כל מחשבה שהיינו אומרים: “תפסתי משהו ממנו, ית'”, טעות מעיקרא ואסור היא. וכל שכן שאסור וטעות לקחת מחשבה זו ולצייר אותו בצורה גשמי, חס ושלום, שזה ממש עבודה זרה, ר”ל

אבל ממשיך הפייטן הקדוש: “אחד אני יודע

ויש לפרש שאין עיקר כוונתו בידיעה בעלמא, שאני שמעתי וגם אני מאמין שיש א-קה קדמון וכו’, אלא יש לפרש, (וזה כוונתי בציור זה ובציורים שלי בכללות)—אחד אני יודע, יודע לשון חיבור, שכן מפורש במקובלים שדעת הוא המחבר בין המוחין ובין המידות, בחינת: “וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה’ הוא הא-קים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.” וכמו שאומרים בעלי המוסר: מה שאתה מבין בשכל צריך לשים על הלב, שממנו נובעת המעשים. וזהו החיבור, שידיעת במציאות השם ית’ יהי’ על הלב, שאדם יפעל מעשיו על ידי חיבור מחשבתו במציאות השם

יש בזה אריכות  דברים מאוד מאוד כי, כאמור, המשפט זה: “אחד מי יודע, אחד אני יודע” מקיף כל עבודתי באמנות, אבל כאן כבר פרשתי עיקר ענינו, שמעשה ציור יהא בחיבור מחשבה עם הבורא, ית’. ועי”ז כל פרט ופרט שעולה במחשבה בדרך הציור אני מחבר אותו למעלה, והוי מעשה ציור מעשה ייחודים ממש

והדברים כמובן עמוקים וגבוהים מאוד, ומאוד קשה לדבר עליהם כלל, אבל בסייעת דשמיא כתבתי פורתא, ובהמשך, בעזה”י אכתוב עוד על זה

12c recropped

012)

רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפררדיסא דרב יוסף

(גמרא בבא בתרא דף כ”ו)

Rabba bar Rav Hanan had certain palm trees (on the edge of his property) bordering the orchard of Rav Yosef.

(Talmud Bavli, Trancate Baba Basra)

Oil on canvas ציור שמן

תשס”ח

70 x 100 cm.

 

 

Why did you paint the case about the orchard/trees from baba basra 26a?

It is a very good question, why I painted the story of the orchard. I was learning that sugya at the time and I decided that I would paint the words of the gemara there. What the actual story was meramez to me I don’t think I can relate, but I can say that although I knew that your question could perplex many people, I nevertheless didn’t hold myself back from painting that painting for that reason. The words of the gemara, of Amoraim and Tenaim are of course not restricted to their simple pashat meaning, rather they also contain many sodot and remazim. My artwork is already essentially involved with divrei Torah, in particular divrei Torah sh’baal peh, in an abstract way, in terms of their visual impact. In general my artwork seeks to express the intrinsic and limitless kedusha of all divrei Torah, all this as a goal unto itself, in addition to the literal, accessibly understandable meaning of the text. In this painting I stressed this aspect even further, since the text’s meaning is less accessible.

 

 

 

 

 

002

002)

כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה

(גמרא תענית ל‘🙂

All who mourn over Yerushalyim, merit and see its Happiness.

(from Talmud Bavli, Tractate Taanis)

Oil on canvas ציור שמן

תשס“ז

70 x 100 cm.

This painting involved many months of work and went through countless changes. It seems that the main challenge involved conveying two opposites—mourning and happiness. The resolution involved understanding that there is really only one “avodah” involved, which stems from the grasp of the meaning of the destruction of Yerushalyim, which is, in essence, the galus of the Jewish soul. The more that one understands the truth of the preciousness of his soul, the more he will mourn it’s exile. The redemption of his soul, of Yerushalyim, is dependent upon the extent to which he grasps the value of his soul, which is hidden and in exile. The redemption is the revelation of the depth of his search and longing and attachment. Thus he who has mourned deeply will rejoice deeply. Thus the subject of the painting is one and not two. The changes in the painting were a matter of adding further insight, additional awareness; yet another aspect of that which could be expressed in paint.

017 good friend comp


חבר טוב היה ליראי ד

(אורחות חיים להראש)

Be a good friend of those who fear Hashem.

(From the Path of Life)

Oil on canvas ציור שמן

תשסח

35 x 50 cm.

התמונות שלי בנוים על דברי תורה, הדברים של תורה ממש: המילים והאותיות של מאמר החכם או הנביא שאמר או כתב הדברים בצורה זו. וכוונת התמונה הוא לתאר ולהשלים ולהביע פנימיות המאמר בצבעים ובסדר אמנותי על הקנבס. המאמר הזו הוא מרבינו אשר, ‘הראש‘, מעמודי גדולי הפוסקים הראשונים, מהספר מוסר שהוא כתב: ‘אורחות חיים‘. כאן הוא מלמד אותנו להתחבר לבנא הכשרים, ליראה השם, ולהיות חבר טוב להם.

My pictures are built on words of Torah, the actual words of Torah themselves: the words and the letters of the sage or the prophet who said or wrote these words in this form. The intent of the picture is to describe, to complete, and to express the inner content of the statement in colors in an artistic composition on the canvas. This statement is from Rabbeinu Asher, the ‘Rosh‘, one of the great pillars of halacha from the period of the Rishonim, from the mussar sefer which he wrote: “Paths of Life”. Here he teaches us to befriend those who are worthy people, those who fear Hashem, to be good friends with them.

Be a good friend of those who fear Hashem.(From the Path of Life)

In the Book of Psalms if is taught that the beginning of wisdom is the fear of Hashem. In the

Chapters of our Fathers we are taught: Rabban Yochanon ben Zakkai asked his foremost students: go out and explore the straight path that a man should attach himself toanswered Rabbi Y’hoshuah ben Ch’naniah: a good friend.

Perhaps the most basic aspect of one who fears Hashem is his understanding of his accountability for all that he thinks, says, does. This consciousness is the beginning of all wisdom; that is, without this outlook one is void of wisdom. One void of wisdom will constantly damage himself, others and the world. Thus Avraham Avinu answered Elimelech that because he saw no fear of Heaven in his place he feared that they would kill him.

May Hashem guide us in the way to truly fear Him and to be good friends to those who do.

044a

044) נפשי חמדה

(משיר הכבוד)

My Soul Yearns

(from The Song of Glory)

Oil on canvas ציור שמן

תשעא

100 x 80 cm.

כתב הרב גאון הקבלה מוהר שלמה אלישיב זצל הקרא בעל הלשם‘ (מובא בספר מחשבת בצלאל, דף כח, וזל🙂 כי כל מי שנפשו איותה לכנוס בהיכלי הקודש פנימה ולהיות מהשרידים אשר הקורא, יעמוד תמיד נגד עיניו אלו החמשה חרוזים אשר יסד וחקק קדוש הבעל שיר הכבוד זללהה וזיעא, ואלו הם:

נפשי חמדה בצל ידיך לדעת כל רז סודך

אספרה כבודך ולא ראיתיך אדמך אכנך ולא ידעתיך

ביד נביאך בסוד עבדיך דמיתי הדר כבוד הודך

דמו אותך ולא כפי ישך וישווך לפי מעשיך

המשילוך ברב חזיונות הנך אחד בכל דמיונות

The Rabbi, Gaon of the Kaballah, our Teacher and Master, Shlomo Alyashiv, may the memory of the righteous be for a blessing, named “Ba’al HaLeshem”, wrote: …because everyone whose soul yearns to enter into the inner chambers of the Holy Palace and to be of the remnant whom Hashem calls, should stand continually before his eyes the five stanzas which were founded and etched by the holy of Hashem, the author of The Song of Glory, may his memory be for a blessing and for life of the World to Come, and may his merit protect us, and these are them:

My soul desired the shelter of Your hand, to know every mystery of Your secret.

I shall relate Your glory, though I see You not; I shall allegorize You, I shall describe You, though I know You not.

Through the hand of Your prophets, through the counsel of Your servants; You allegorized the splendrous glory of Your power.

They allegorized You, but not according to Your reality, and they portrayed You according to Your deeds.

They symbolized You in many varied visions; yet You are a Unity, containing all the allegories.

058

058)

אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח

(מדרש)

The ashes of Yitzhak are seen before Me collected and resting on the alter.

(Midrash)

Oil on canvas ציור שמן

תשסט
80 x 100 cm.

It seems to me that my particular inspiration for painting this painting was 1) the importance of the akeidah itself, particularly from the side of Yitzhak; his complete subjugation to Hashem’s will even to the extent of willingness to give up his life; and 2) the words of the Midrash which impress upon us that all our acts of service to Hashem are of great importance, that they are “before Him”; that is, these acts continue to impact throughout time. That which joins these two ideas is the cognizance of the true value of our acts and the place of their impact. Yitzhak Avenu perfected himself in this aspect: understanding that the true place of our service is not in this world; thus to sacrifice even one’s life is not a matter of losing or giving up something; rather all fulfillment of Hashem’s will only involves gain. One who looks at things in a physical way, it is hard for him to give Tzedakah, for it means a loss of money. But one who had merited to see things from the side of truth, understands that he is only gaining from this mitzvah, for the merit of the mitzvah reverberates throughout time, so that his descendents for countless generations continue to reap the fruits of his act. Thus we continue to be blessed from the self-sacrifice of Yitzhak; this is the meaning of “The ashes of Yitzhak are seen before Me collected and resting on the alter.”: that even more than 3000 years later the act stands before Hashem for merit as if it were just done today.

The painting itself was, as is in general with my work, a process of internalizing this message and avodah through painting. Painting, for me, is a process of aligning myself internally with the subject which I am seeking, not merely to express, rather, embody. I use the language of color and form, composition, and also the letters of the Torah which I am seeking to attain as means for effecting change in myself towards this goal. There is a dialogue between my consciousness and the painting; a dialogue which has as its goal, clarification and delineation, internalization of the subject and the expression of its attainment.


065a

065) ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג

(תפילה של שבת)

Rejoice in Your Kingship those who keep Shabbos and call it a delight.

(Shabbos prayers)

Oil on canvas ציור שמן

תשסט

75 x 50

Some words about the painting:

1. It is taught by our Sages of blessed memory,

(עיין טור אוח סירצב, ומקור דבריו בזוהק ויקהל רה עב (ונקדים דאיתא בזוהק יתרו צב עא תלת דרגין אינון, וכלהו אקרון שבת. שבת עלאה, שבת דיומא, שבת דליליא, וכלהו חד ואקרי כלא שבת‘) ‘צלותא דשבתא דעמא קדישא, תלת צלותין אשכחו בהאי יומא לקבל תלת שבתי, ואוקמוה וכלהו חד‘, ועיהל אור לגרא יתרו צב עא מהת (והוד בסדור הגרא בתפילת עמידה דמנחה דשבת דה גשבתות).

that there are 3 distinct Shabbosim. The order of the day of Shabbes preceeds acording to these 3 Shabbosim.

The first Shabbes is Shabbes Bereshis, that is the Shabbes of the seventh day of creation, when Hashem Yisborach ‘rested’ form his six days of creating the universe and all that is in it.

The second Shabbes is Shabbes Matan Torah, in which Clal Yisrael was given the entire Torah, and the keeping of Shabbes is tantamount to the keeping of the entire Torah, and vice-versa, Heaven forbid. (even though the mitzvah of Shabbes was given initally at Marah, nevertheless it is probable that all the particulars of it’s observance were given to Moshe on Sinai; also Matan Torah was itself on Shabbes, therefore this second Shabbes is associated with Matan Torah on Sinai); most importantly, this second Shabbes relates to the deliverance and acceptance of the Torah and Shabbes to Clal Yisrael, Shabbes and Clal Yisrael being ‘a couple’ (bat-zuggim).

The third Shabbes is the Shabbes of the World in the time to come, that is, the seventh Millenium, the period of Redemption and ‘eating the fruits’ that were prepared in the galus of six thousand years.

It is explicated in the writings of the Ari HaKadosh, z”l, that the 3 tefillot of Shabbes and the 3 seudot of Shabbes also relate to distinct periods of elevation of the worlds.

In this painting there are three texts. The first text is

יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי

This is written in ctavSephardi‘ (Wallish) which is also the standard ctav of most Siddurim.

One of my reasons for choosing this text is it’s allusion to the Shabbes of Breshis. Although it discusses the observance of Shabbes by Clal Yisrael, one can explain that this is for the reason is the that the creation of the world was for the sake of Clal Yisrael, that they observe the Torah, thus truly there is no significance to Shabbes Bereshis except in that Yisrael should later observe and celebrate this day.

The direct reference in this text to Shabbes Bereshis is the word בְמַלְכוּתְךָ, for Shabbes is called Shabbes malchesa; so to speak, it signifies the day in which Hashem Yisborach reigned as King. As we say in Adon Olam:

אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא.

that Hashem was called King only after all was created, on the seventh day which relates to the middah of Malcus; that is, the revelation of all the creation.

The second text is from the gemara Shabbes:

אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך הודיע אותם. (שבת י🙂

this text is written in ctav Rashi. This relates to the second Shabbes, Shabbes Matan Torah.

The third text is from Tefilla of Shabbes and is written in ctav Bais Yoseph (Askenazi).

It speaks of the Shabbes of the time to come, the time of true life and eternal rest:

מיזמור שיר לעתיד לבא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים

The use of three distinct ctav‘s refers to the unity of all aspects and sectors of the Jewish People as a unity, which should find it’s highest expression on Shabbes Kodesh, the day that is Shabbat Shalom.

2. There are other explicit allusions in the painting. In the four corners are written the four mitzvoth of Shabbes, two from the Torah and two from the Sages: שמור וזכור from the Torah, and כבוד ועונג from the Sages.

  1. Perhaps the central theme of the painting is that which is ‘pictured’; namely a Sefer Torah open on the Bimah, upon which is spread out Seudas Shabbes, the two Challos and their cover, and the wine of Kiddush and the Kiddush cup. The idea is the wedding of the ‘physical’ aspects and the ‘spiritual’ aspects of the Holy day; that they are actually one. The eating and drinking of Shabbes, the physical delight and pleasure, is not a physical indulgence, Heaven forbid, rather tantamount in it’s spirituality to the learning and reading of Torah itself.

  2. The allusion of the Kiddush cup refers to the marriage of Clal Yisrael to the Shabbes; that although Shabbes is ‘the day of Hashem‘, and was established and fixed for eternity from the time of creation, and is not dependent upon Clal Yisrael to Mekadash the day (as are the Yamim Tovim) nevertheless we do mekadash the yom, and it is insituted to be done ‘on a cos‘, thus, again signifying the unity of the spiritual and the physical.

  3. The structure and color of the painting, in general, is an attempt to render the feeling and atmosphere of Shabbes, the day of rest and delight.

 

 

 

 

 

084

 

084)

יהא שמיה רבה מבורך לעלם ולעלמי עלמיא

(מקדיש)

May His great Name be blessed for ever and ever

(from the Kaddish)

Oil on Canvas ציור שמן

תש”ע

90 x 120 cm.

 

I seek to explicate of subject of the artwork through the artistic means and idioms developed by the artists in history, as I have understood and incorporated their contributions. My efforts are to filter and sift through the artistic knowledge I have collected until only the truth remains. For this I connect myself only and always to the words of the Torah, in the understanding that the letters of the Holy script are vessels of all the Divine light that is accessible to us through this piece of Torah. This work is my attempt to elucidate the seven Holy words which are the expression of all our yearning and purpose–to see the eternal glorification of Hashem’s Name: yehai shemai raba m’vorach lalam ul’almai almayah: May His Great Name be Blessed for Eternity.

103

103)

ברוך פודה ומציל, ברוך שמו

(מתפילת ברוך שאמר)

Blessed is He Who Redeems and Rescues, Blessed is His Name

(From the Morning Prayers)

Oil on canvas ציור שמן

תשע”ג

50 x 70 cm.

בתמונה זו רציתי לבטא הודאתי להקבה על החסדים מרובים שהוא מתנהג עמי תמיד, ובפרט על שהוא יתגם פודה ומציל מכל צרה וצוקה, ובסוף כל גלות יש גאולה. תמונה זו הוא הראשון שהתחלתי לצייר כשנכנסתי בהסטודיו החדש שחנן אותי בו אחרי הפסק של שנה בלי סטודיו: מובן היטב רצוני לצייר אז: “ברוך פודה ומציל, בעת של גאולה כזה.

אבל כל גאולה הוא תהליך, לכן במשך עבודתי בציור זה נוכחתי לדעת שגם עשיית הציור עצמו הי‘, לא רק ביטוי של פדות והצלה, אלא גם היעבודה של המשכת ויציירת ההצלה עצמו, והבן.

הצורה והסדר של ציור זה גם מבטא התוכן, שהוא סדר בנין של שכבות צבעים שסידורם ותכליתם הוא לבטא שמחה ולשמח.

In this painting I have tried to express my thanks to HaKadosh Baruch Hu for the abundant kindnesses with which He deals with me constantly; and in particular, that He also redeems and saves me from all pain and difficulty, and at the end of every exile there is redemption. This painting is the first painting that I began to paint when I entered into the new studio with which Hashem graced me after a year in which I had no studio: therefore it is well understood my desire to paint then: Blessed is He Who redeems and rescues, at a time of a redemption such as this.

However, ever redemption is a process; therefore in the process of this painting I grew to understand that the creation of the painting itself was not just an expression of redemption and salvation, rather also a process of eliciting and creating salvation itself. Understand this.

The form and structure of the painting also expresses the content. It is a ordered building of layers of colors whose structure and purpose is to convey joy, and to cause joy.

109

118)

לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז

(איוב כח:יז)

Gold and glass cannot equal it: and the exchange of it shall not be for vessels of fine gold.

(Iyov 28:17)

Oil on canvas ציור שמן

תשעג

45 x 60 cm.

אם יסתכל בו עוד ועוד ומתעכב להביט בו כראוי לה, תראה נפלאות ממש, תראה שהכל נמצא בו, כל הפסוק וכל משמעותו בסדר הנכון, והיינו צד התורה תמיד על העליונה ופחיתות החומריות תמיד מושפל מתחתיו, כל המשמעות הנכון באמת הוא שם ולא קשה לראות ולהבין אותו—רק תסתכל בו היטב לזמן ארוך והתמונה יגלה לך הכל ותשתומם מן המראה כי כמעט אין סוף בו. רק, אם מסתכל לה רק לרגע, שרוצים לתפוס ברגע אחד המשמעות, אפשר שיתבלבל בו ולא יראה ולא יבחין בברור איך משמעות הפסוק מרומז בו וילך מאוכזב, אבל רק תביט, ותראה נפלאותיו. בעזהי.

119 (2)

119)

ויסגר ד’ בעדו

(בראשית ז’, ט”ז)

And Hashem closed up [the ark] for him [against the waters]

(Bereshit 7:16)

Oil on canvas ציור שמן

תשע”ג

50 cm. x 60 cm.

 

בתמונה זה מונח כל פרשת צווי בתבה והמבול עצמו, כניסת נח ומשפחתו וכל החיות וכו’, כל הפרשה מפרק ו’, פסוק י”ג (ואמר א-קים אל נח קץ כל בשר בא לפני וגו’), עד פרק ז’, פסוק כ”ד (ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום), כל תבה ותבה, וכל אות ואות מן פסוקים האלו מונחים בתוך תמונה זו באופן נעלם, בדרך שלמדתי את עצמי, בחסדי ה”י עלי, להלביש ולהעלים דברי תורה וקדושה וענינים רוחניים שייך לסתרי תורה, והתבוננות התורה, וחידושי תורה, וייחודים, באופן מחודש, והיינו דרך אמנות מופשטת, והיינו ע”י תכונות חכמת הציור, כמו שטבע בהן הבורא ית’, וכמו שגלו אותן האמנים הגדולים במשך היסטורי’. ולא רק ש”מונח” בתמונה זו כל הפרשה, אלא שכמעט כל התמונה בעצם בנוי על האותיות ותבות הפרשה, והמבין יבין והדורש ידרוש

ואם ישאל השואל מה תועלת בהעלמת אותיות ותבות הפרשה בתוך התמונה, הרי לא רואים אותם, ומי יבין מנסתרות נקני. אמור לו, דאם הי’ התמונה בנוי על שכל חיצוני גרידא, והיינו אם הי’ הצייר מתכנן ומסדר התמונה רק עפ”י הגלויי לעניים, וכל פעולה בתמונה היא להמחיש ולתאר רעיון התמונה  לשכל המסתכל בו דרך העיניים, יצא מזה שכך יהי’, ולא יותר, שכל המסתכל בה יקלוט רק דרך העניים ויבין בה רק מה שיכול להבין מחוש הראיה, וידבר התמונה רק לשכל החיצוני שלו. אבל השתא דטמון בתמונה תוכן רוחני עמוקה, שמיוסדת על דברי תורה וקדושת האותיות, הרי כל הציור היוצא מן הלב יכנס ללב, ואעפ”י שהעיניים לא מרגישים כ”כ, אבל הלב מרגיש, והנפש יכיר ויתפעל מזה, והתמונה יקשר אותו למקור הדברים הטמונים בה, אם מדעתו, אם לא מדעתו

 ובאמת, זהו המציאות אפילו אם בחיצוניות התמונה אין שום רמז הניכר לעיניים מהו הנושא ותוכן שלה, אבל בכדי שלא יבלבל השכל חיצוני של רואה התמונה להקשות: “מה זה?”, וע”י רעש השכל הזה יתעכר ויסתתר אור התמונה מלהכנס לפנימיות הרואה אותה, לכן טוב מאוד ודאי גם לפייס שכל החיצוני, שכל האנושי, ויתן לו חלקו, בצורות ודמוים הנכרים לו, וזה יישב רוח רואה התמונה, בכדי שהוא יכול לקלוט יותר את כל תוכנה העמוקה

ובזה דומה ממש, הלבשת תוכן הרוחני של התמונה בתוך צורות ודמיות ניכרות לעין כל, להלבשת התורה הק’, שהיא בעיקרה רוחני לחלוטין, וכולה שמות ה”י, בסיפורי מעשיות של עוה”ז. דעי”ז ניתן פתח ומבוא לכל הרוצה להכנס בהיכל הקדושה, אפי’ הבן חמש למקרא, וכמו שאומרים: אפילו כשהמלך מלובש במאה מלבושים, האוחז במלבוש החיצון שלו גם נחשב כאוחז במלך עצמו

אבל מאידך, הגברת הדמיון החיצוני הוא שורש עבודה זרה, לענ”ד, וכמו שהארכתי טובה במקומות אחרים. ואכ”מ

2) הציר של תמונה זה הוא הפסוק (ז’, ט”ז) ויסגר ד’ בעדו, והיינו השמירה מוחלטת של התבה ותוכן שלה מן המבול, והיינו שמירת הגרין שממנו יצמח ישוב בנ”א. גם מסמל שמירת הקב”ה על צדיקיו, דהצדיק הוא תכלית הבריאה וקיומה, ולכן הקב”ה שומר בעד כל צדיק וצדיק, ‘שמר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה’ (תהילים ל”ד, כ”א),  זה גם מרומז בפרשה ובהתמונה זו

3) ודע, שנוסף על תוכן התמונה עפ”י הפשט, יש גם תוכן בדרך רמז. התמונה נתחלק לשתי בחינות, בחינת המבול ובחינת התבה. בחינת המבול הוא סמל ורמז לבחינת כל חיצוניות וקליפה, והיינו בחינת אוה”ע כלפי ישראל שהוא מרומז בפנימיות התמונה—התבה, המרמז לקדושה ולפרי. ומקום המבול הוא מקום הרשעים וכל אלו המתנגדים לאמת ולהנשמה של העולם, אלו התמידים אוחזים בהתנגדות זה לנשמת וחיות העולם, להצדיקים, שהם בתוך התבה. ומי המבול, בחינת מים זדונים, הם חזקים ביותר, הם באים מלמטה ומלמעלה, הם בחינת גבורה ודין שהם במלחמה תמידית עם הקדושה: (ז’, י”ז-י”ט) וירבו המים וישאו את התבה ותרם על הארץ. ויגברו המים וירבו מאד וגו’ והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים וגו’ וזהו ענין התמונה. שחזקים מי המבול והקליפה בשעתו הרבה יותר מן התבה והקדושה (על כן הרוח שלהם גדול ותקיף לפי שעה כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו—ליקוטי מוהר”ן א’ ח’), ולולא הקב”ה סוגר בעד הקדושה לא הי’ לו שום קיום, בחינת ‘צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ד’ לא יעזבנו בידו’ וגו’ (תהילים ל”ז,ל”ב) וכמו שדרז”ל ע”ז. ‘כי זרועות רשעים תשברנה וסומך צדיקים ד” (שם, י”ז), והרבה כיו”ב. וחזי—המבול עצמו שהוא פעולת ותוצאת מחשבת הרשעים, הוא הוא הממית אותם, בחינת ‘והשבות לו גמולו בראשו’, והוא מקום קבורתם, ודו”ק , וקל להבין

 4) וידוע שהבעל שם טוב הק’, זי”ע, בנה תורה ועבודה שלימה על ענין צהר התבה (והוא מקור עיקרי בעסק אמנות שלי) ענין של ציור תבות התפילה במחשבה, דהוא דרך לחבר א”ע לא-קות, דרך זה גם מבואר באריכות בסה”ק נפש החיים, והוא “כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני השם” (הרמ”א, ז”ל, או”ח,א’,א’, ובבאר היטב שם, מובא דבריו במשנ”ב שם): “שיצייר שם הוי’ תמיד נגד עיניו” וכו’, וע’ בביאור הגר”א, ז”ל, שם שמוסיף: “וזהו כל מעלת הצדיקים”. והיינו, תבת השם ושאר תבות הקדושות, והיא ענין תבת נח, וכנ”ל, היא ענין מעלת הצדיקים ומקומם, בתוך אותיות ותבות הק’, וזהו שמירת בנ”י מן החיצונים, חבורם הנפשיי לתבות התוה”ק, להכנס בתוך התבה, והיינו לשיג מעלת הצדיקים, ועי”ז ויסגר ד’ בעדו, ולא יפול, אכי”ר

5) מצד ה”נגלה” של התמונה יש החידוש בתמונה זה מעל תמונות ה”קלאסי” של המבול עם תבת נח, והוא שהתבה אינו מצוייר רק לפי איך שנראה מבחוץ, כי אם כן, העיקר חסר מן התמונה, כי ודאי עיקר התבה הוא נשמתו, והיינו הצדיק וכל הנלווים עליו, בפנים. וקשה לתאר עיקר ענין התבה: “להחיות זרע על פני כל הארץ” בציור של דמות עצי התבה מבחוץ בלבד, כמו שרגילים לצייר ענין זה. והחידושים של “קוביזם” ושאר תנועות באמנות מודרני ואבסרקטי נתנו עזרה לתאר פנימינות וחיצוניות התבה גם יחד, (בחינת קיום ברכת נח של אחר כך: יפת א-קים ליפת ושכן באהלי שם, והבן) עד שהתבה אינו מתואר כספינה פשוט בלבד אלא כ’רחם הבורא ית”, כביכול, שבו שרטוטים ותוכניות  של כל שיולד אחר כך

בעזרת החונן לאדם דעת, ישתבח שמו לעד

104

104) לבטוח בהבכל לבבך

(מארחות חיים של הראש)

לִבְטוֹחַ בַּהבְּכָל לְבָבְךָ וּלְהַאֲמִין בְּהַשְּׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית. וּבָזֶה תְּקַיֵּם בִּלְבָבְךָ הַיִּחוּד הַשָּׁלֵם, בְּהַאֲמִין בּוֹ כִּי עֵינָיו מְשּׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ, וְעֵינָיו עַל כָּל דַּרְכֵי אִישּׁ, וּבוֹחֵן לֵב וְחוֹקֵר כְּלָיוֹת, כִּי מִי שֶּׁאֵינוֹ מַאֲמִין אֲשֶּׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִםאַף בְּאָנֹכִי האֱלֹהֶיךָאֵינוֹ מַאֲמִין. וְאֵין זֶה יִיחוּד שָּׁלֵם. כִּי זֶה הָיָה [נא הוּא] סְגֻלַּת יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הָעַמִּים וְזֶה יְסוֹד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה

Trust in Hashem with all your heart, and believe in His Providence upon every detail [of the world.] In this way you will fulfill in your heart the perfect Unity of Hashem, by believing that His eyes roam over the entire world, and His eyes are upon all the ways of men, testing the heart and analyzing feelings [i.e. for “Unity of Hashem” implies not merely that G-d exists and is the Creator, but His total awareness and guidance of all events, without exception]. For whoever does not believe the verse “…Who took you out of the land of Egypt” [Shemos 20:2, which teaches Hashem’s control of nature], also does not believe [the beginning of that verse]: “I am Hashem your G-d” and [such a flawed belief] is not the perfect Unity. This [complete faith] is Israel’s unique treasure above all the nations and this [true] belief is the foundation of the entire Torah.

(From the Path of Life)

Oil on canvas ציור שמן

תשעג

50 x 70 cm.

I was very happy that I merited to make a full painting of all these wondrous words of the “Rosh”, z”l, words that need to stand opposite the face of every Jew in all his ways in life. “Fortunate is the nation that this is their lot: fortunate is the nation the Hashem is their G-d!”

The creation of this work spanned about five months; it is a painting that is close to my heart and thus was always easy for me to involve myself with, for it’s subject is Hashem’s personal providence over all that happens to me. Therefore creating the painting was an opening and a way to perceive, more and more, how Hashem does everything, directs everything, all for my good; and that His will is specifically that I should know this; this itself being my true pleasure!

I spoke publicly, recently, about this painting and it’s subject: Hashem’s individual providence over us, and the listeners expressed that my explanation caused them real joy; so I thought to elaborate a bit on this theme. The “Rosh” is teaching us here, that as much as we believe in the existence of Hashem (and we must believe in this very, very much—completely!) that much so we must believe in His guidance of our lives in every detail; all of our thoughts, words and actions are under His supervision and direction. His constant occupation with us is to bring us close to Him and to our true destination in this life. He is constantly ‘signaling’ us, in all that ‘happens’ to us, that He is with us, in love and in endless mercy and compassion. The more that we recognize this the more we are able to understand what He desires for us. In turn, we are able to more successfully perform His will for us; and, as we understand Him better, He, so to speak, has an easier time teaching us; the lessons proceed more easily and with more happiness and good will on our part; the more we give Him nachas, and the more pleasure we have in serving Him. This is what He wants from us: to have a good life here in this world, and all the more so in the next world; and all of this starts, and is dependent upon, our Emunah and Bitachon: in recognizing more and more that, and how, He is with us.

My method in painting in general, and in particular in this painting, is a method of building, taking-apart, and rebuilding. I do not begin with a particular image in mind that I wish to achieve, rather I build from the inside out, beginning always with the inner content I wish to express, and the outer form that results is what results, whatever it will be. This method is particularly attuned to the subject of this painting which is a process of recognizing the path in which Hashem is leading each one of us.

IMG_0018 adj comp

196)

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה

קהלת ט’:י’))

Whatever your hand finds to do, do it with your strength, for there is no work, nor device, nor knowledge, nor wisdom, in She’ol, where you are going.

(Koheles 9:10)

Oil on canvas ציור שמן

תשע”ז

70 x 80 cm.

 קצת ביאור: עיקר הנושא של ציור זה הוא מונח בתחילת הפסוק: כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, והיינו מסר התמונה וסיבת פסוק זה היה לזרז את עצמי (וכל שיתבונן בהתמונה) להשתדל תמיד ובכל אופן בעבודת השם המזדמן לי. לא לאבד רגע ולא לחסות אמצעים–אלא רק לעבוד את השם בכל כח ובכל רעיון שיזדמן, שיש בכחי לעשות. בתמימיות ובזריזות, רק לעשות ולעשות עוד, כי זה עולם, עולם הזה, הוא עולם העשיה, וזמנינו מוגבלים מאוד כאן, כי אין מעשה וכו’, לכן צריך להרבות בעשיה כאן. פסוק זה הוא כמו מסר מוסרי חזק בשבילי באופן כללי ובפרט בעבודתי באמנות, כי כיון שעבודת השם היא כה מורכבת וצריך לזה הרבה דעת והדרכה, ובהרבה ענינים קשה למצוא עצה ברורה איך להתנהג, לכן בא קהלת ומכריז: אל תתעכב יותר מדי על מחשבה מה מובחר לעשות, רך תעשה! כל שבכוחך תעשה! הקב”ה מזמין לפניך הרבה מחשבות והרבה אפשריות לעשות דברים טובים. תשתדל לעשות כל שיכול. כי הכל ממנו בשבילך…

אני יכול להאריך יותר בנושא זו כי היא מאוד קרוב ללבי, אבל זה הרעיון בקצור. והתמונה מבטאה רעיון זה: כי הכל בו! לא מנעתי מעצמי מלהכניס בה כל רעיון. וכן אני משתדל בדרך כלל בכל הציורים שלי–רק להרבות בעשיה ולא לשלל רעיונות שבא עלי במשך היצירה, אלא להאמין שכל הרעיונות בא עלי מלמעלה ולכל יש מקום ואופן מתאים להכניס אותו בתוך התמונה.

 

099

099)

נתעכב בדרך לירושלים

Detained on the Way to Yerushalyim

תש”ע

40 x 50 cm.

To embark on creating artworks for the sake of Heaven is necessarily to plunge into the world of vanity and to fight vigorously to extract the kedusha from the klipah and with Hashem’s help,

emerge victorious. If you say, why takesuch a risk, one is likely to drown in such a vast abyss

(תהום רבה); one can answer that in any case one is cast into this world and asked to swim to save his life. Art, it seems to me, can be described as the quintessence of vanity, the vanity of the world concentrated and focused in one place, in one container; all that can be put into that container.

The reason, therefore, to make art, is understood by the principle of ‘the greater the concealment, the greater the potential for revelation.’ It is precisely in this world in which the light of Hashem is hidden that man is placed and commanded to reveal holiness; and succeeding in this difficult task earns him all his reward. Art is a form of concentrated falsehood, mega-falsehood, as it were, distilled illusion; therefore, it stands to reason, it should hold a very great potential for the revelation of truth, of the kedusha which is the hidden essence of the world.

PAGE DIVIDER 3